שאנן סטריט – לא נדבק
ממה לא נדבק, ממה כן נדבק? שאנן סטריט מתיישר על הקונטקסט של הנגיף והמחלה. כראפר ותיק ומיומן, הוא לא ישאיר אותנו מבלי שנשמע את דעתו על המצב. מנסים לאפס אותו, אבל הוא לא מתאפס. הוא גם אינו מצטרף למשוכנעים שהכל
ממה לא נדבק, ממה כן נדבק? שאנן סטריט מתיישר על הקונטקסט של הנגיף והמחלה. כראפר ותיק ומיומן, הוא לא ישאיר אותנו מבלי שנשמע את דעתו על המצב. מנסים לאפס אותו, אבל הוא לא מתאפס. הוא גם אינו מצטרף למשוכנעים שהכל
עידו מימון הוא אשף הפקה, שנמנה על השורה הראשונה של המקצוענים בפופ המקומי. "חופשי", שנכתב והופק לסרטו החדש של איתן פוקס "סאבלט", הוא סוג של מוצר פונקציונאלי, טקסט אינסטנט סתלבט אקראי על בא-לי-להיות-חופשי, כשאופי התמלול הוא בעיקר טכניקה צלילית ליצירת
פלד מנסה להאכיל אותי קורנפלקס. לא אוהב את התירס האפוי המתקתק הזה – ממש כמו שהשיר הזה רחוק להיות המזון הרוחני שלי. פלד הוא כאן פעלולן של מילים וחריזה, לא ראפר של תוכן, לא היפ הופ שנושא מסר. גם המוסיקה
הראפר עובד קשה כדי לחרוז. לפעמים יוצא לו מאולץ, רק כדי שהעיצורים וההברות יתיידדו. ראפ-סאפ-סאב. סיטי-עשיתי-ניסיתי. רעיונות? לא משהו לכתוב הביתה: "לא מבזבז ת'חיים שלי, כי אני חי אותם רק פעם אחת". פלד כתב על הראפ והביטים כמהות חיים. יש משהו
החיים חארה, וכשבא לך לקשקש על בלגנים, אין כמו חרוזים וקצב להכניס אותך לתא וידוי מול אלפי אוזניים. על צרות אפשר לברבר בלי סוף, להיעזר בקלישאות – "החיים זה לא פיקניק" להתבכיין במטפורות – "בוער לי בחזה וזה לא מהצרבת",
לא נורא=אין ברירה. במציאות המקומית אתה לא ממש בועט. אחרי שאתה מתבגר, אתה מקרר את מנועי הרגש, כדי להפעיל את מנגנון השכל. מנסה לבוא בטוב. גם בהומור. כולם אוכלים פה חארה, אבל בשבילו זה דשא. פלד נשמע כאחד התבונתיים-מחויכים בז'אנר