כל כך ניסינו/ ובכל זאת דברים מתקמטים כל כך טעינו/ בין הקדושה והחטא (ובין) החיים/ למתים המילים מתוך שיר שאריק איינשטיין הקליט בשנת 1997, במהלך העבודה על האלבום "לאן פרחו הפרפרים", שיצא תשע שנים אחרי מותו – רלוונטיות מתמיד. ב"לבדנו
אחד ממקדמי ההצלחה הראשונים של שלומי שבת היה שיר שהלחינה אחותו, לאה שבת, למילים של מיכה שטרית. למעשה, השיר סלל לו את הדרך בתחילת הקריירה (1990). הוא הגיע בזמן, אחרי שאלבומו הראשון, "מן החושך חזרתי", שהוציא בשנת 1986, נחל כישלון. במבט
קיץ, חורף, סתיו או אביב. השיר הזה טוב לכל עת, שלמות של מילים, לחן, ביצוע עיבוד, רוק ישראלי במיטב שבמיטב. מיכה שטרית כתב על בריחה מהארץ, שנגרמת מתחושת חוסר סיפוק ואי נחת, חיים על הקצה, באקלים ישראלי מעיק, בלי אביב
השיר מתוך האלבום "מסמרים ונוצות" מבטא השלמה עם מציאות, משרה נינוחות כזו שיש בה חום כובש, אנטיתיזה לכל הטירוף ההיסטרי שמתחולל מסביב. מה יש למהר, שר מיכה שטרית, נעבור את החורף ואחר-כך נראה. קבל את הדין, תשלים עם המצב ולא
איך תעשיית המוסיקה הייתה חוגגת ללא מספרים. יום הולדת 60 הוא סיבה טובה לחגיגה במיוחד אם אתה מיכה שטרית, ולחברים האורחים שלך קוראים אביב גפן, נינט, יזהר אשדות, ברי סחרוף וארקדי דוכין. צהרי שישי היכל התרבות ת"א. "סולד אאוט", השיב
דודו טסה נחלץ מעט מהשירים על זוגיות קשה במצוקה. השיר מדבר על רצון לפתוח דף חדש ונקי בינו ובינה. זה לא שעבר מהפך רגשי מוחלט, עדין תחושות מעורבות, אבל השינוי הוא שהכעס נמוג, ואת מקומו תופסים געגועים, ובקשה לשובה. טסה
את השיר שמעתי בדואט של עמיר בניון ומיכה שטרית באוסף הכפול "קול הנשמה" שערך איתמר חובב לזכרו של אביו, משה חובב, קריין הרדיו הנודע. אם יש שיר שמסביר את הקשר שבין הפופ הישראלי לפיוט היהודי ולתפילה בעידן הזה – זהו
נתן אלתרמן תדלק תמיד את טובי המלחינים המקומיים. מיכה שטרית בחר בשיר מתוך "כוכבים בחוץ". – על יחסי הגומלין בין הדרך להלך – התפעלותו ממנה מתבטאת בהצהרה: "להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל/ ואמות ואוסיף ללכת". כאן חוזר מוטיב המת-החי
מיכה שטרית סיפר כי כתב את השיר הזה לאחר שראה כתבה על סגירת מפעל 'פולגת' בקרית-גת. הכתבה התמקדה בזוג שעבד במפעל וראה בעיניים כלות איך עבודת חייהם נמוגה. לפי שטרית, הזוג הזכיר לו את אמו, עובדת מפעל אף היא. השיר
בואו נלמד לכתוב פזמון פשוט. הקלות הנסבלת יכולה לשמש דוגמא. החריזה, המנגינה, הקצב. מחברי השיר הלכו על "תרגיל" ללא חתירה למורכבות ורב משמעיות. שמעון בוסקילה התביית בהתלהבות. אהבה לעולם אינה שלמות. הפער בין החלום למציאות, אבל בלי טרגדיות. לפעמים אוהב
מיכה שטרית בחר לשירו תופעה אקלימית הנקראת "אל ניניו" (בספרדית "הילד") שעיקרה התחממות חריגה של מי מזרח האוקיינוס השקט המשווני, הגורמת לשינויי מזג אוויר קיצוניים באגן האוקיינוס ובמקומות אחרים בעולם. משך התופעה הוא כחודש אולם אחת לכמה שנים, באופן לא
"עמוק בלב נפשי תמיד חוזרת אל דוכנים של שוק וממתקי סוכר". יוסי בנאי הספיק לחזור עוד פעם אחת אל הדוכנים של השוק. להיזכר בממתקי הסוכר של פעם וגם להקליט את שירו (התוכנית האחרונה של "מפגשיר" בערוץ 24) שנותר כאיזשהו פינאלה לדרכו. מיכה
כמה אור יש בעולם, אבל יש שהוא דועך. אור גדול בזוגיות נשמע כאגדה. "לילה משוגע ומפואר", שר בוסיקלה, אבל אז טוויסט בעלילה: "עד שבאו הדברים ונגעו במקום/ לא נשאר בי דבר". אותה האהבה שמחוללת בנו שמות, זו שלא מעבירה את
יש שירים שצריכים להישאר בחלקתם המקורית, שחותם הביצוע הראשוני שלהם הוא שמכניסם לפנתיאון של המוסיקה, יהיה הז'אנר אשר יהיה. "עיר של קיץ" של ברי סחרוף הוא מהסוג האולטימטיבי הזה. גרסתו – סופית בהחלט. אין צורך בקאברים, אלא אם כן ישכנעו
והרי הודעה: השידורים של רדיו הנטאשות חזרו. תעברו תחנה: יש סיבה להאזין לתחנת הרדיו הפיראטית-פיקטיבית גם אחרי 25 שנה. שידורי בלה בלה חזרו מעודכנים. לשידור התפרץ ליאור אשכנזי בתפקיד הגיבור המפוצל מהאלבום הכפול – א. וקסמן, התרוצץ בשלל פרצופים נהדרים בין ארקדי דוכין את מיכה
"ביום בו מתה האהבה, נולדתי אני" (מתוך "שץ") כבר בהקשבה ראשונה, אני יכול להגיד: מאה דקות של שני דיסקים נפלאים. ארקדי דוכין את מיכה שטרית כתבו אופרת פופ עצובה, צינית, חיברו סיקסטיז לניינטיז. חיברו פינק פלוייד, דייר סטרייטס, רוק, ראפ
כואב אבל פחות. הכאב כבר "שקט כמו נחל". פוליקר מסכם מצבו בינו לעצמו. "לא משקר לי כבר כמו פעם/ והכל יותר בהיר". שיח אישי שאומר: יש לי מה להגיד עלי ועליך – אבל מנקודה של מבט מפוקח יותר, פחות כאב
בהדרן התיישב עמיר בניון לראשונה בערב לשיר "אחרי 20 שנה" של יענקל'ה רוטבליט ושמוליק קראוס. "ושוב עולה השיר / ושוב עד כלות הנפש / פרי געגועי / ימי רימון וגפן / ורוח בי עוד שר / רועד אותו מיתר /
יש יאוש בעולם? אחרי השיר הזה הוא מבוטל. כששמעון בוסקילה שר מילים פשוטות על אובדן אהבה, לא יכול להיות ייאוש בסביבה. נשבר, כואב – עזוב אותך, השיר מרפא פצעים. זה אינו בלוז נוגה. זה אינו מזרחי כבד. זה שיר שמתנגן
האהבה הזו היתה יכולה להיות מסוערת. אבל היא נשארה מיותמת ללא סיכוי. ברטרוספקטיבה היא מעלה הרהורי ספק. "ואולי לא הייתי שם לאהוב" . הגבר הוא זה שבא והלך, שאולי הרחיק לכת בקשר ("אולי הלכתי רחוק") אבל שלא ידע לאהוב אותה
את מיכה שטרית הגדירו ה"לו ריד" המקומי. ההשוואה אינה מוגזמת, ואחרי ההתפרקות של "החברים של נטאשה" היא התבהרה. כמו ריד, אי אפשר לחשוד בו שהוא למד פיתוח קול. כמו ריד הוא בלתי אמצעי ולא ממש "שר", אלא משגר את טון
"בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות / את אוניות הצער טובעות /בים גדול של תקוות קטנות ויין." הדרה לוין ארדי חוזרת ל"שינויים בהרגלי הצריחה" של "החברים של נטאשה" משנת 1991, אז בביצוע המקורי של מיכה שטרית. השיר הוא תמצית חוויה רגעית של פיכחון, צלילות
מה עושה הזמן לשירים? נחדד: מה הופך שירים לאל-זמניים? קחו את "יש זמן" של מיכה שטרית ו"החברים של נטאשה". הזמן לא עולל דבר רע לשיר. החידוש של אלון שר ו – The Choice מוכיח זאת. העניק לשיר ממד חיוני. זה
הפסטיגל בחנוכה הוא מופע ראווה עתיר נכסים, ידוענים ופירוטכניקה, שמנסה כל שנה להמציא עצמו מחדש כדי להגיע לכל בני המשפחה. לא ברור לאיזה גיל הוא מופנה. בני 5 או 12. השנה, במסגרת ספקטקל הבידור, מנסים לעלות דרמה בבית הספר התיכון,
"מסע לחנים" הוא השם שנתנו לאסופת השירים, שכולה בסימן הרב מנחם פרומן זצ"ל, איש בעל חזות מסעירה, תיאטרלית, אישיות תוססת, דו קוטבית, שניהל דיאלוג אמיץ עם העולם החילוני, חבר למוסיקה ששימשה לו סם משכך כאבים ברגעים שהמחלה הארורה השתלטה ועד
הלב המדמם מרוב אהבה המושבת ריקם. אבי ווקנין שר בפתיחה בטון בין מקונן לכועס אל האהובה: "מי את חושבת שאת בכלל" ו"אז מה אם את יפה היום". הסלסול בליווי צלילי העוד (עמוס הופמן) מסגיר את העצב. הכעס מתחלף בתוגה עמוקה
השיר הזה נכתב לאהובה? אז נכון – נכתב לאהובה. אבל שימו לב למילים: כמעט פילוסופיה פוליטית. "של מי האדמה האוויר והים?" "למה יש מלחמות וכאב, למה אלוהים לא מתערב?" מיכה שטרית מעלה שאלות נצח, שלעולם לא יהיו עליהן תשובות מוחצות
ראיונות לקראת מופע הפארק לזכרו של אריק איינשטיין. 1, עם מיכה שטרית, חיים רומנו, יצחק קלפטר. 2. עם ג'וזי כץ, דפנה ארמוני, אברהם טל. קרא עוד
שאלתי את מוני מושונוב איך מסכמים את אריק איינשטיין. "מסכמים"? הרים גבה. "אי אפשר לסכם בני אדם. אתה יכול לסכם משהו ביצירה שלו. לא אותו". עכשיו בעיקר חוזרים אליו. מופע פארק הוא אירוע המוני. מוני מושונוב, אולי ידידו הטוב ביותר, אומר:
מגרדים כל חומר של אריק איינשטיין ז"ל. השיר הזה אמור היה להיות דואט בינו ובין מיכה שטרית. אריק הקליט סקיצה בשנת 2000 באולפנו של יזהר אשדות. דואט לא יצא מזה. הסקיצה הגיעה עד אולפני "תשע סטודיו" השנה. לקראת מופע ההוקרה
