מילים ולחן: דוד לביא הפקה מוסיקלית: צח דרורי

דוד לביא שר ברגישות מלנכולית את תחושותיו האמביוולנטיות כלפי האל. פונה אליו בגוף שני. האמונה הייתה ענקית, ניסיון החיים לא היטיב עמו. לא ממש איבד את האמונה. היא עוד קיימת כאשר מודחקות שאלות קיומיות שלו כלפי עצמו. פעם, התמימות הילדותית