מילים ולחן: עמיר בניון

קולו הגבוה של עמיר בניון דוהר על קצב שמוליך מסערת הים אל סערת הלב. השיר מתחיל בסופה בלב ים. האוניה=לב. בניון עושה שימוש במטפורה "הלב בטלטלה גדולה/ המים חודרים אליה"… הקשבתי עוד פעם לשיר. למה התכוון המשורר ב"אליה". המורה ללשון

עמיר בניון כבר תופר פזמונים כחייט מיומן. כשיש דרישה – כותבים: "בסוף היום כולם הולכים אחרי חלום". מישהו יתנגד? "כולם מגיעים בדיוק לאותו מקום" – לא מסכימים? "כולם אוחזים בפיסת אמונה" – יש מי שיחלוק? ואז מכניס את ה"אני האישי"

דווקא התקדם, יהורם גאון. לחבור לעמיר בניון – התקדמות. יש אפילו מקום לשמחה. זה כאן ועכשיו. האוצר שמעבר להר – זה עתיד נסתר, שתמיד יוביל לאותה מסקנה שלא הגענו לשום מקום, שהדרך עוד ארוכה. שיר של אמונה עם תקווה. להבדיל