יש מצב שפעם האמנת באהבה, אבל התאכזבת. ואז זה נגמר רע. נשבר הלב. נעלת אותו, ולא רצית יותר לפתוח, וזרקת את המפתח לים. ומאז אתה לא מוצא אותו, גם לא מחפש. איך ניתן לגרום למישהו שנואש מאהבה להאמין בה מחדש?
מרינה פיינגולד מנסה זרם תודעה של הקיום היום יומי. המילים עוסקות בפחד מלאבד "הכל", בחסר של "רגע אחד של שמחה אמיתית". בנסיון להבין את מהות האמת-אושר. החיים הם הרבה שאלות, ומעט מאוד תשובות. "אמת לא נכתבת במילים" – היא הודאה בחוסר היכולת
העולם-החיים אינם מושלמים? זה כל מה שמרב סימן טוב באה להגיד? וגם: אם לא מוצאים תשובות, יש עדיין שמץ תקווה. מסוג השירים הסתמיים שמנסים להגיד עוד משהו קלוש-נדוש על מהות החיים. שרה שקט, עדין, מהורהר, צליל אקוסטי שמשאיר אותה בקווי המתאר פולקיים
מרב סמן טוב כותבת על פיצול קשה – אותו אינה מגלה למי שאיתה: "למה להיאבק בקול הזה שמדבר איתי" שגורם לה לחיות על "זמן שאול", מאיימת באיבוד עצמי – "יום אחד אהיה שייכת לכולם/ ולא יהיו גבולות יותר/ ולא יהיה
