נועה גולדנסקי

כששומעים את "כלניות" המיתולוגי במקצב הבוסה הקליל ובקולה הריחופי של יעל קראוס (משהו בין אפרת גוש למארינה) – עולה שאלה אחת: איך לא חשבו על זה קודם. העיבוד של מיכאל פרוסט מתנה אהבים מחודשים עם הקלאסיקה הישראלית הזו, שהתקבעה לה

אילו זו היתה הביוגרפיה של רן דנקר,  היינו יכולים לומר – תראו לאן הוא היה מדרדר אלמלא… אגב, אין לי מושג אם נועה גולדנסקי לא שמעה את הסיפור מפיו. לעצם העניין: נראה שככל שהראפ מתפתח,  ההפרדה בין ראפר לזמר הולכת ומטשטשת. אולי

משהו אחר הולך לקרות הלילה, אחרי שהוא התעורר ליד מישהו. אור מסנוור שהודף אותו להיאחז בקיר. "מתוך החשיכה מצאת פתח יציאה".  השיר מונע בלחן ובקצב של  גיא מנטש ובעיבוד והפקה מוסיקלית של גיא ויהל. הוא מסתיים בדימוי של התאבדות נפשית –

אישית, אין לי זיכרונות ילדות מגיבורי על דמיוניים שממשיכים איתי על פני השנים, הגם שאני מבין לחלוטין את ההזדהות של ילדים ונערים עם דמויות בדיוניות בעלות כוחות על אנושיים שהפכו לאייקונים בתרבות האמריקנית. הבדיון כפול: גם הדמות היא אשליה וגם