להתאהב מחדש בביצוע המיוחד, הצנוע, הנפעם של חווה אלברשטיין. ליווי של גיטרה אקוסטית בודדת, טקסט יפהפה על אהבה שבשתיקה, על רצון לעצור הזמן בשבילה, לדחות הכל – כדי שתשאר כך לעד. שלא תתפוגג. ממש כמו שמילים אינן יודעות לומר אחרת
זה כנראה לא היה מתוכנן, אביגדור קהלני מדליק משואה בטקס הממלכתי ביום העצמאות, ובמקביל יוצא שיר שכתב ללחן של נורית הירש בביצוע יהורם גאון. קהלני מעמיד אימי המלחמה (אש, אדמה רועדת, נופלים) מול יופיו של הנוף (העמק הירוק). קונטרסט מוכר.
המוסיקה של נורית הירש נמצאת בתוכנו, מהלכת בינינו, חלק בלתי נפרד ממה שמכונה "זמר עברי", שמבחינה מוסיקולוגית – הוא אינו זמר עם (פולק מיוסיק) המזוהה על פי אלמנטים מוזיקליים כמו המוסיקה היוונית, למשל, אבל מוסיקה של הוויה תרבותית מקומית, ומבחינה זו,
השיר נכתב לפסטיגל 1985, וזכה במקום הראשון. רבקה זוהר התגוררה אז בארה"ב. הופתעה לקבל טלפון ממפיק הפסטיגל, מיקי פלד. הוא הזמין אותה להגיע לישראל להשתתף בפסטיגל. זוהר היססה. התלבטה, אבל אז קיבלה טלפון מנוריש הירש, שהיתה בניו יוררק. הירש ניגנה,
השבוע כתבתי על "יעלה ויבוא" חלק ב' בפרויקט המחווה המוקדש לשיריו של יורם טהרלב. כששירים חיים לא חושבים על מוות. פתאום נחתה הידיעה. הופעלו הארכיונים. בן 84. הכרתי אותו בעיקר מפגישות בסביבת בית העיתונאים בת"א. הזקן הלבן העבות והסנדלים. שולחן
הקאבר של נועם קלינשטיין לשיר במסגרת פרויקט המחווה לשירי יורם טהרלב הפעיל אצלי את חפשן היוטיוב: חיה ארד היא הזמרת ששרה את השיר ב-1973. (11 שבועות במצעד העברי של הגל הקל). שמעתי קול גבוה, מתאמץ בעיבוד בומסבסטי. שייך אולי לזמנים
למראית עין, המשכנו בשגרת חיינו, בלי לבקש לצאת מתוכה בדברים גדולים ונפלאים, אבל משהו התרחש, השלוה הופסקה, ואי אפשר היה עוד לעבור לסדר היום הרגיל. רחל שפירא כתבה על ההתמודדות הקשה ברגע של משבר ועל הצורך בנחמה ברגעים מסוימים וההיזקקות
יוני יעיש בחר שיר מהקלאסיקה של הזמר העברי שיצא במסגרת פרויקט המוסיקה של כפר הנוער קדמה – "מקום של אהבה", במסגרתו יוצאים למסע אישי של סיפור חיים באמצעות כתיבת טקסט ההופך בסוף המסע לשיר. בשיר הזכור מהביצוע האולטימטיבי של רבקה זוהר מהפסטיגל של
כל שנה באביב, ערב יום הזיכרון לנופלים, חוזרים אל השיר הזה בקולה המרטיט של רבקה זוהר. את המילים כתב אהוד מנור ז"ל לאחר נפילת אחיו הצעיר, יהודה בתעלת סואץ. על הילד שנולד בבנימינה, שגדל והיה לגבר, שנקטף עוד לפני שמלאו לו עשרים ("אך
המפגש האחרון שלי עם אהוד מנור היה באפריל 2002. מנור אירח את אריאל זילבר במסגרת סדרת מפגשים עם מלחינים ומבצעים במרכז ענב לתרבות, על גג גן העיר ת"א. זילבר מולו ססגוני, לא צפוי, תמים, משובב. הוא לא הכי מבין איך
"נורית הירש היא ארץ ישראל הישנה והטובה", אמר שר החינוך, נפתלי בנט על נורית הירש, כלת פרס ישראל לזמר עברי. האם השר ירד למשמעות המילים "ארץ ישראל הישנה והטובה"? גם הוא כנראה הלך שבי בעקבות כל מי שהגדיר את הירש
למרות הביצוע המקורי הנמרץ ומלא התקווה של אילנית, הטקסט של אהוד מנור לא לגמרי אופטימי. מבחינת המוסיקה של נורית הירש, זהו שיר קצבי שמח שמתכוון לשנה טובה, אך מילות העידוד והבעת התקווה החוזרות ונשנות: "עוד תראה, עוד תראה, כמה טוב יהיה
נורית הירש הייתה אמש האישה הכי חשובה בעיר חולון. שורה ראשונה ליד הרמטכ"ל. ראש העיר שעלה לבמה, הקריא ארוכות את הויקיפדיה עליה (נורית, אני השתעממתי. את לא?). ערב של מצעד זמרים, שהיא חבה להם והם חבים לה, התזמורת הסימפונית רעננה
אל תפעילו שכל. תנו לרגש ללכת במקומכם. צליל אקורדיון ופסנתר מחזיר למחוזות ההם. היום יש מכנים אותם שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה". בשירים היא קיימת. זכה וטהורה ויפה כמו תמיד. אינה מזדקנת. נורית הירש הלחינה מילים של רחל שפירא, שהם
לשמוע להקה צבאית בנוסח הזה ב-2011 זה כמעט אנכרוניזם. אלמלא היוזמה של המלחינה נורית הירש, שהחליטה להוציא את השיר לזכרו של אהוד מנור (הוא נכתב ב-1985), ספק אם היינו שומעים. הירש כתבה לא מעט ללהקות צבאיות, גוף שהיה בזמנו מוסד
