זה לא רק נצ'י נצ'. לראפר טונה (איתי זבולון) יש דואטים עם נינט טייב, עדי אולמנסקי, מרגול ויסמין מועלם. החיבור שלו לזמרות פופולריות הוא חלק מאסטרטגיה להגיע ללב הקונצנזוס, להיות השלמה ארצי והפוליקר של הראפ הישראלי. נינט מצרפת את טונה ל"ככה זה"
איך תעשיית המוסיקה הייתה חוגגת ללא מספרים. יום הולדת 60 הוא סיבה טובה לחגיגה במיוחד אם אתה מיכה שטרית, ולחברים האורחים שלך קוראים אביב גפן, נינט, יזהר אשדות, ברי סחרוף וארקדי דוכין. צהרי שישי היכל התרבות ת"א. "סולד אאוט", השיב
נינט מטעינה את חקר נפשה באנרגיות רוק מלהיטות. היא שרה על פחד. מישהו אומר לה: "תמיד את זורחת במקומות מלאים פחד". הפחד מתעורר כתגובה לדבר מסוים שקורה לנו או, כציפייה לקראת איום עתידי. השיר הזה מציג את נינט בפרץ אדרנלין
נינט חוזרת לרוק שנשמע לגמרי רוק נינט טייב בעזרתו האדיבה והתומכת של יוסי מזרחי. הקליפ מראה אותה בהופעה בטבע מפעילה עוצמות קול וסאונד כדי להעלות את השאלה: "מי אנחנו לאן אנחנו רצים/ נאלצתי לשחרר את זה כדי שאוכל לנשום שוב".
נינט בוחנת את עצמה: שוקעת במחשבות מול התחושה, שהכל פשוט מרגיש טוב מכדי להיות אמיתי. נדמה שבזמן האחרון יותר מדי דברים קרו לטובתה עד שזה נראה כמעט חשוד בעיניה. הסיטואציה מוכרת: יש אנשים שלא מצליחים לחיות בשלום עם תחושת הטוב
אני צריך הסבר: אחרי כל הקריירה שלה, הותק והמוניטין, נינט טייב עוד זקוקה לאירוע חשיפה בינלאומי, המקבץ 50 אורחים מרחבי העולם? עליתי לירושלים למועדון "הצוללת הצהובה" להיווכח במו עיני. היא עלתה אחרונה (אחרי אלי דג'יברי, קיימא ו – Garden City
השופטים הם השחקנים הראשיים בתוכניות ריאליטי מוסיקה. יש להם היתר לומר כל מה שבא להם. הבעיה מתחילה כששופט מחליט שהוא ה"סיפור" של התוכנית ולא המתמודד. מפיקי התוכנית בוחרים אותם לפי מדדי רייטינג פוטנציאליים. היכולת המקצועית שלהם אינה מהווה פקטור מחייב.
קרן פלס, מחלקת הכחולים הכי נדיבה בתולדות הכוכב הבא, הדביקה אדום לתמר עזרן בת 16 על She Wolf של סיה. זו היתה הפתעה גמורה מול שולחן שכל שופטיו לחצו כחול כולל המחמירים – אמדורסקי ונינט, שפיהם הפיק מרגליות על ביצוע
נינט שרה סיטואציה של חיבוט עצמי קשה. כמעט קמה לרקוד. הריקוד ממגנט. מבטא שחרור. הקימה – מתוך רצון עז להשתחרר מלחץ, אבל אין מה לשמוח: מראש ידוע שתהיינה היתקלויות "ראש בראש", גם אם ה"כמעט" שולט, עדיין הכמיהה "לעוף" אינה עוזבת.
גם אני לחצתי כחול על Make You Feel My Love ששרה כרמל זורע מחיפה. אמדורסקי הגיב ספונטנית כבר בתחילת הביצוע: "יש זוכה לעונה". כרמל איתגרה את עצמה מול הביצוע האלמותי של אדל לשירו של בוב דילן, והגישה את השיר בפרשנות
קשה להתרגל ל"הכוכב הבא" בלי "לאירוויזיון". אז רגע, מה יקבל הזוכה ב"הכוכב הבא" במקום בחירה לייצוג ישראל? מיליון שקל? אל תרימו גבה. קטן על התוכנית. עוד מירוץ למיליון. בשורה התחתונה – ריאליטי מכל סוג מסתכם במילת הקסם – כסף. איך
והרי הודעה: השידורים של רדיו הנטאשות חזרו. תעברו תחנה: יש סיבה להאזין לתחנת הרדיו הפיראטית-פיקטיבית גם אחרי 25 שנה. שידורי בלה בלה חזרו מעודכנים. לשידור התפרץ ליאור אשכנזי בתפקיד הגיבור המפוצל מהאלבום הכפול – א. וקסמן, התרוצץ בשלל פרצופים נהדרים בין ארקדי דוכין את מיכה
יכול להיות שהתרגיל מצליח? תחיי בארה"ב ותגיחי לכאן מדי כמה חודשים. אילו היית ממשיכה בארץ – ספק אם הקהל היה מקבל אותך כפי שקיבל במועדון התאטרון ביפו בסוף השבוע אוקטובר 2019. מה שבטוח: לנינט יש גיבוי. אמריקה עדיין אינה מבטיחה לה
"הכל יכול לקרות", שרה נינט בהדרן "הכל יכול לקרות / אין דבר קבוע / אין שומדבר בטוח". יד הגורל או סתם מזל רע. הערב האקוסטי הזה – כמעט התבטל. לנינט נתפס הגב ממש לפני ההופעה. התלבטה אם לבטל. החליטה שהיא לא תשלח
הבמאי אבי נשר אהב להכניס לסרטיו מוסיקה של שנות השישים. בישראל של שנוות השישים שלטו ברדיו להיטים בכל השפות. צרפתית, איטלקית, כמובן פופ אנגלי ואמריקני. ב"סוף העולם שמאלה" יש תערובת כזו שייצגה את אהובי הטרנזיסטור של אז. אבי נשר תיאר
שגרת עבודה אצל נינט: חוזרת לשלוש ארבע הופעות מארה"ב. סידור קבוע. הפעם היא תחמם את אלאניס מוריסט בלייב פארק. לפני כן הרווחנו מה-זה הופעה מחממת בגן הפסגה ביפו. לא ביקשו כרטיסים בכניסה. הופעה Free. נינט בחינם היא נינט, שהייתם משלמים בשביל לשמוע
כשנינט היתה בדרך לאלבום ראשון. סינגל ראשון., שנת 2006. אז הרגש עוד רץ לפניה באוריינטציה של הכוכב הנולד. כמה רגשני-יותר, כמה דרמטי-יותר, ככה טוב-יותר. אצלה – תן לה שיר מתאים, ומיתרי הרגש יפעילו את מיתרי הקול. קולה הדואב – משדר כניעות,
נפש מבקשת הצלה, נאחזת במי שמסוגל להכיל אותה. נינט שרה בטון אפל על אהוב, שמצליח להרגיע אותה גם כשהיא מאוד לחוצה – "חולץ את נעליי הקטנות". הוא מי שמצליח לאחות לה את שברי הלב, הוא נמצא שם בשבילה גם אחרי
נינט פותחת בזעקה: ליפול מבניין גבוה זה כמו לחיות את החיים שלך. הרצפה מחכה לראשך המתפוצץ. ראיתי כמה אנשים שאיבדו את דעתם.. אלה החיים, בכל שעה, בכל יום, לא תדע מתי תתנפץ על האדמה… "מצנח נייר" נפתח כאפוקליפסה עכשיו. נינט
אחרי השיר השני, סיפרה נינט לקהל על געגועיה לוייב של הבארבי. שמחה לחזור מאל.איי. הודיעה – באתי לתת בראש. מצד שני, אין לי ספק, שההופעה בבארבי היא תשובה לשאלה, מדוע נינט טייב מגיעה רק לביקור. נתנה גם נתנה בראש באחת
סטיבן וילסון התנצל מראש: הוא אוהב לדבר בין השירים, אבל בזאפה אמפי שוני, חייבים לכבות אורות ב-11, (למי המוסיקה מפריעה?) ותוכנית הערב ארוכה מאוד. אז יאללה מתחילים. בסיום הערב, אפשר היה לסכם: טוב שהוא נתן בעיקר למוסיקה לדבר. בגדול: הפרוג-רוק
חושב שהוא סופרסטאר. מהלך כמו מנצח, אבל הוא קטן. כשהוא לידה אפילו אינו זוכר את שמו. היא פונה אליו, ואומרת: "אל תשאל אותי על היכל התהילה/ תתקרב כדי שאוכל להקל על כאבך". נינט כבר ניצבת עם שתי רגליים חזקות על במת
נינט שרה מצוקה. תחושה של כליאה, אי יכולת להיחלץ, כמו ילד שאמו נטשה אותו. הדמיון מייצר אשלייה של מפלט: בית מזהב מתחת לעץ. לא שיר רגיל. מתפתח משקט מתוח של קול נואש לסערת חושים של הבעת כאב עמוק. השיר לובש
אם אני אלך/סוף סוף אני אלך/לא תמצא אותי/גם אם תחפּור מתחת לאדמה/גם אם תשכור מסוק הזמן לא כואב לי /אני לא מפחדת/לחיות /אני פורחת /גם אם נדמה לך שלא/אני כן אם אצעק חזק/עד שאחתוך את שלוותך/אז תישאר איתי/או תהפוך משוגע
