השיר מתוך האלבום "מסמרים ונוצות" מבטא השלמה עם מציאות, משרה נינוחות כזו שיש בה חום כובש, אנטיתיזה לכל הטירוף ההיסטרי שמתחולל מסביב. מה יש למהר, שר מיכה שטרית, נעבור את החורף ואחר-כך נראה. קבל את הדין, תשלים עם המצב ולא
"קולות השדה" שבוצע במקור ע"י להקת חילות השדה מתנתק מהווית הלהקה הצבאית בביצוע עדין, מאופק של נעה קשפיצקי. הטבע הוא חלק מהחיים, יש בו מחזוריות, הוא יכול להתחדש. כך גם בחיים. ניתן להתגבר על הצער ולהמשיך קדימה. זה הביקור ב"בראשית
נתנאלה מחפשת את נפשה בשיר של זלדה. באופן אירוני מנסה להחזיר את המוסיקה במילות המשוררת שאומרת: "נֻתְּקוּ חַיַּי מֵהַזֶּמֶר וָאֶעֱמֹד בַּכּוּךְ נִכְלֶמֶת". נתנאלה היא אולי ההד האחרון לדור הזמרים יוצרים שהעמידו לעצמם אתגר – הלחנת שירי משוררים. רק במוסיקה מדברים
נתנאלה מקדישה שיר לשינויים פיסיולוגיים העוברים על הגוף בהזדקנותו. בין גוף לנפש קיים קשר הדוק והדדי, שאין לנתקו: כל מה שקשור בגוף שלנו הוא עניין חיצוני ואובייקטיבי ואילו כל מה שקשור בנפש שלנו: מחשבות, רגשות, קונפליקטים, תהיות, התלבטויות ועוד מתהווים
נתנאלה לא רק שלא איבדה דבר בטון, במנעד, בהגשה, אלא משדרת את ההיבט היותר בוגר שלה מנקודת הזמן הזו. שירים: "אל תבקש לחוף", לא דיברנו עוד על אהבה", "היה לי חבר" לביקורת המלאה
הקהל המתין לנתנאלה של פעם, מרחק יותר משלושים שנה. הוא קיבל אותה. נתנאלה סיפקה את געגועיו. מצד שני: היא לא ויתרה על מאווייה האומנותיים העכשוויים. זה אומר: כמה שירים שהקהל היה שולח למחלקה לזיהוי צלילי. הבשורה הטובה: יופייה הקולי המיוחד
זוכרים לה חסד נעורים על שנות השבעים שלה: יופי מסוג אחר, נאווה ואקזוטית, מעין מראה אינדיאני, קול נמוך, מסתורי שלעיתים נסק למרומי המנעד. זמרת שיודעת לבחור שירים שמתאימים במדויק לה. נתנאלה עושה בשנים האחרונות מאמץ להחזיר עטרה ליושנה. החזרה מהגלות
נתנאלה מחדשת את "שיר היונה" ארבעים שנה אחרי צאתו במסגרת פסטיבל הזמר 1974 קרא עוד
נתנאלה מחדשת את "שיר היונה" ארבעים שנה אחרי צאתו במסגרת פסטיבל הזמר 1974 – לקראת אוסף חדש משיריה, שיכלול גם דואט של השיר עם מחברו, מתי כספי, מתוך תוכנית רדיו ששודרה ב-1975. הטיפול בגרסה החדשה נמסר לאסף אמדורסקי, שהותיר את צליל
נתנאלה בחשבון נפש של חוזרת למקומותינו, אפוף כאב, תמיהה, סימני שאלה קשים – כשהצלילים הם אור בקצה של מנהרה – צליל אקורדאון, קול תפילה. אבל בסופו של דבר המסקנה עגומה – הרבה לא השתנה – מלחמות חוטפות ילדים, אפילו הגשם
