אלה הם ימים טובים שהלבבות מתרחבים ובני אדם נפתחים כמו פרחים באביב, ותודה לקורונה על החידוש לשיר הזה של אורי רווח מהסרט "רק היום" עם זאב רווח. היפ הופ חיובי, מחבק? סאבלימינל עלה על הגל. תחום התמחות. תנו לו להדליק
מה לסאבלימניל ולקאראג'יטו, ביטוי דרום אמריקני? סאבלימינל חושב מסחרית. קרוס קלטשר הולך טוב. אזורי הדאנס הלטיני, והעיקר שיהיה שמח. Let's Mars ההרכב האלקטרוני ישדרג את השמח. העיבוד יוסיף שכבות נשיפה חיוניות. שיר על יצרים ("גוף אומר כן") והתגברות עליהם ("הראש
הוא באמת עושה מה שבא לו. בסופו של דבר, סאבלימינל המגלומן גובר על סאבלימינל שמנסה להגיד "אני מאמין" אותנטי. צניעות – ממנו והלאה. "ואהיה כאן גם מחר/ עם עבר מפואר", הוא אומר בראפ הזה. בעל שיגעון הגדלות חזק יותר מכל מסר ותובנה
נחזור על הכותרת: הברינקס היו צריכים ללכת הביתה. אלירז זאדה – לעלות לגמר. הסיבה פשוטה מאוד: בתוכנית המתבססת על אודישונים, מצב של אובדן זיכרון זמני (חִשכוֹן, בלקאאוט) הוא סיבה ללא עוררין לניפוי. אנחנו נמצאים בשלבים הסופיים של התחרות, ונדרשת מקצוענות ממדרגה
We Are The World, מאמין קובי סאבלימינל שמעוני. מפה צריכה לצאת בשורת האנטי גזענות. לא רוצה להשבית שמחות, אבל במדינה בה הגזענות היא אחת התכונות השולטות, אני אומר לסאבלימינל – אשרי המאמין. מה אנחנו עושים כדי למגר את האפליה ולבחור
האודישן הקבוצתי הוא חלק בלתי נפרד מחוקי המשחק באקס פקטור. הצטברו הרבה מועמדים, וחייבים לנפות כדי להגיע לנבחרות הסופיות. המטרה מושגת – אבל אחרי לא מעט עיוותים, קיפוחים ופשרות. האודישן הקבוצתי אינו מאפשר מבחן הוגן של יחידים, בטח לא של
דווקא מסגרת האודישן הקבוצתית מערימה קשיים על השופטים במלאכת הניפוי. כאן ההכנה להתמודדות הייתה מקצועית ואינטנסיבית עד כדי כך שרן קלינה בן 15.5 (שר באודישן את "מכתב" של אביב גפן) איבד את קולו ונופה רק על בסיס זה. בקבוצה הראשונה
והפואנטה? מצד שני: למה לחפש פואנטה? זה-מה-בראש. "הבן זונה" הזה שבא לו הכל מוגזם. עברי לידר חרז עם סאבלימנל, ויצא קל משקל, קלילות נסבלת. יש לו ללידר את היציאות ה"אופנתיות" האלו, כמו כדי לומר – אני בעניינים. לא כל שיר
אני הולך עם משה פרץ: אפשר כבר עכשיו לסגור את הבסטה. לוותר על המשך העונה השלישית של אקס פקטור. לחסוך את דרך הייסורים של הצופים, הנאלצים לספוג מניפולציות של עריכה וטונות של פרסומות. נמצאה הזוכה: שמה אדן אלנה. היא בת
ב"אל האור" מבקש קובי סאבלימינל שמעוני לעשות Reset, כדי לשנות משהו במציאות המקומית, שבה "כל מחריבייך מהרסייך מקרבייך יבואו". האמירה נוגעת אפילו במצבם של אמני הראפ המקומיים תוך טפיחה לעצמו על השכם: " Team Tact מובילים להיטים / כשרוב הראפרים/
סאבלימינאל בחר לסיים את ה"קונצרט" שלו עם "חלום של כל גבר", אחרי שהוא איתר את אשתו בקהל כדי להגיד לה כמה הוא מעריץ-אוהב-סוגד-מאושר מהזוגיות שלהם. עף עליה בגדול, וביצע את השיר בפעם השנייה בערב הזה. אדריכל ההיפ הופ המקומי, העדיף
אנחנו נרקוד את השיר הזה, כי לקובי סאבלימנל שמעוני לא בא לבכות על המצב. הוא אמנם מדבר על מדינה של משוגעים, פשע, שחיתויות בצמרת וגם מזכיר באופן הכי נדוש מה כתוב בתנ"ך על רצח, גניבה וכיבוד ההורים, אבל בסופו שלדבר
"זה הכל מלמעלה" ו"הו אלוהיי כמה טוב לי בחיי" ו"תודה אלוהיי על שהשמש מעליי". מה חדש תחת השמש? אמונה באלוקים? סאבלימינל עוד לא היה שם? אז בשביל להיות שם, הוא לוקח את זמיר הנשמה העונה לשם גד אלבז. אלבז מתחבר
קול הרחוב? אולי קול הרחבות. הדאנס פלור. אחרי 19 קטעים אני לא רואה אפילו סמטת רחוב, אפוף ביטים של רחבות ריקודים, או בהגדרה מדויקת יותר – מוזיקת מועדונים לפי כל מי שמאוגד במועדון הדאנס פלור המקומי, מייד אין יזראל. איך
סאבלימינל משתרבב לפס הקול המוכר, ה"קלאסי" של אריק לביא ושמוליק קראוס (אפקטים של השרוט בפתיחה), כדי לייצר פרפראזה היפ-הופית משלו בפרץ חריזה שאומר דברים על מציאות החיים מבאסת ("אבדה הדרך") עם קורטוב חינוכי ("אני לומד משגיאות"), וגם תובנה פילוסופית על
מנהיגים חארה, עם חארה, תקשורת חארה. מצב חארה. יאללה נשפוך. יש מה לשפוך. מים רותחים, שיגרמו כוויות. "שירי מחאה"? פאסה. מה הם "שירי מחאה" לעומת המציאות. אלף כבאים לא כיבו את השריפה בכרמל. בא ביבי והזמין מטוסים מבחוץ שיושיעו. דפק טיוח.
