סגיב כהן נאחז במקורות השפה כדי ליצור שירי עם פשוטים, לעטר אותם בצלילים נוגים מזוככים. האם אפשר לתקן את האדם? אוטופיה – יצר לב האדם טוב. המציאות טופחת. עדיין לא גרים זאב עם כבש. עדיין לא עובר שבוע בלי הרס.
ההבעה המתכוונת, הטון הרוגש והמתרגש של סגיב כהן מופנים מהגבר הנשבר-כואב אל האישה שטן-לילית. פורש עצמו כשטיח לרגליה, אבל היא בשלה – מושלת ברגשותיו ואינה נענית. בכל פעם, כשקורה משהו טוב ביניהם – היא נסוגה. הוא מציג עצמו כמענה למשאלותיה,