לגעת ללב, להרטיט, לגרום התרגשות, לעורר רגש עז, להסעיר נפש. אין מילים אחרות. למעשה – אין מילים. סהר שרב בחר במילים פשוטות, מפני שצלילי הצער שהתנגנו-הסתלסלו בנפשו התחננו למילים, ביטאו געגועים עזים שחברו לקולה של אמא. שיר זיכרון מרטיט. בוקר
"זה הרגע שאתה מפסיק להבין במוסיקה", אומר יובל בנאי, כאשר נשאל את מי היה מעלה לחצי הגמר. נדמה לי שלא חייבים להבין במוסיקה, כשמדובר בזמרת כמו רוני פרי. כלומר: יש זמרים טובים מאוד, ויש זמרים טובים יותר מהטובים מאוד. רוני
שלב האתגרים של שלב ההופעות. תן לזמר או לזמרת שיר שאינו – בסגנונו, אינו תואם אישיותו, שפתו הטבעית, לעיתים גם את קולו. אני לא בטוח שזה נחוץ. האתגר אפילו מזיק לתוכנית, כי אנחנו מקבלים לעיתים ביצועים פחות טובים מזמרים מעולים,
מה לא עושים בשביל הצלחה? קחו את הזמר-זמרת שכבר חרשו במות, אפילו הוציאו דיסקים, אבל כשההצלחה בוששה להגיע בגדול, פנו לנסות קרש הקפיצה של דה וייס –כהזדמנות לקצר דרך. מולם: הזמר-זמרת האנונימיים, אולי פחות מקצועיים, אבל בעלי איכויות ייחודיות שקורצות למנטורים
כאילו לא ידענו עד עכשיו מהו המיינסטרים השולט במוסיקה המקומית, בא יובל בנאי וגילה לשני השופטים-מנטורים שלידו, שרית חדד ושלומי שבת: אתם לא רק המיינסטרים בישראל. אתם האמא של המיינסטרים. אתם המיין. Main, כלומר העיקריים, הבולטים, המצליחים. הכי מושמעים, הכי
