דנה ברגר ושום סלע
אני מודה, שאינני יכול לנתק את השירים העצובים שכתבה תרצה אתר מהדמות שלה, כלומר מההקשר האוטביוגרפי וממותה הטראגי. שני השירים הבולטים בהקשר הזה הם "בלדה לאשה" ("אפילו הספרים בחדר הסגור והעצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר היא הולכת בלי שוב")
אני מודה, שאינני יכול לנתק את השירים העצובים שכתבה תרצה אתר מהדמות שלה, כלומר מההקשר האוטביוגרפי וממותה הטראגי. שני השירים הבולטים בהקשר הזה הם "בלדה לאשה" ("אפילו הספרים בחדר הסגור והעצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר היא הולכת בלי שוב")
כשאתה חוגג על ריתם נ' בלוז, אין בעיה לקחת את הדרמה האישית לאזורים חגיגיים לא דרמטיים. אנחנו שופעים חקייני סגנונות. חלקם ראויים לשבחים. השבחים כאן ינתנו למפיקים המוסיקליים שמחזירים לאזורי המוסיקה של של השמונים. שילוב המקצבים, התזמור והקולות בשיר של
יש שירים שהמוסיקה שלהם משדרת קול פנימי משווע. נתנאל כהן מקרין כמיהה. מוסיקה יכולה להביא לחוויה של אחדות ופליאה, לשנות את מצב הרוח, לנחם, להרגיע. מבחינת כהן להיות חופשי זה לנגן בלי לחשוב. "לתת למוסיקה לנגן אותי". השיר הוא פס
פתאום רוצה להיות טוב? מה קרה? אמר מי שאמר כי הרע הגמור משלים את הטוב, והמעשים הרעים מקרבים לתיקון. הבעיה שלנו, ששבתפיסה היום יומית, מיד מזדקר בעינינו הרע, אבל אילו היו מודעים לתוצאות, היינו מבינים כמה בני האדם מזדככים ומתכפרים
סתם ככה באמצע היום לאבד את הצפון, להביט בתקרה ולחלום. זה מה יש לעדי גיגי בראש? מה הוא רוצה? ?to lose his mind, להשתגע, לאבד את הראש? מהות הרצון מעורפלת, כי מניעיה אינם ברורים. הנרטיב הזה מוגש בקצב איטי, קו
אני מנותקת, לא מסונכרנת שרה בל דורון, סולנית Cut על יחסים במשבר עמוק. המנגינה והטון הנוגים עטופים בסאונד אלקטרו מפעים. המוסיקה של צמד האלקטרו פופ ההולנדי Belle Doron ו – Sebastiaan Dutilh נשמעת הלהיט העדכני האולטימטיבי. (נבחר להוביל את הסדרה
פעמים אתה מוצא שני אמנים שנשמעים כאילו נולדו לשתף פעולה. מה מפתיע לגלות שהם מעולם לא שיתפו פעולה בדואט לפני כן, על רקע עובדה ששניהם מגיעים מסגנון הר-נ-ב. אלישה הקליטה את השיר לאלבומה האולפן השביעי שלה. "Show Me Love" של
מה היא קופצת? ליאת כהן בן שושן "קופצת" כדי לחייך אל המאזין. אנחנו בני אדם מלאים פחדים וחרדות, חוששים מנפילות. הגיע הזמן להרפות, לעשות קפיצות באוויר, לתת לרוחות לנשוב. לא יודע אם אני ממהר לאמץ את התאוריה הברסלבית הזו בעקבות
מה מוכרים לעולם? כחולת עין, תום נעורים של בת 17, יופי בתולי, הצטעצעות בפופ חמודי. סיפור על נער שרוצה לאהוב אותה, אבל אין לו סיכוי. היא אפילו מאשימה אותו ב – "Hands covered in blood but I know you won’t
צלילי הפסנתר, הטון הנרגש העדין, המנגינה הקליטה. אי אפשר שלא לזהות את אוהד חיטמן בשיר הזה. הוא מזמר על אהבה לא בהתהוותה אלא בשרידותה היום יומית. חיטמן יורד לקרקע. ביחסים יש לקיים את האש הקטנה. אם יש בסיס יציב, היא
שנצא עם פורטיס לגן העדן שלו? למה לא. בימים טרופים אלה, כשמאבדים כיוון – ממש בא לך לחבור למסלול של פורטיס. נתייצב מול השער הזה שמוביל לטוב שבטוב, לצדפה המהבהבת, למקום שבו אדם לאדם נאור. אין כאן מפה מסומנת. הכיוון נמצא