איך אתם רוצים את האלוהים שלכם? ליונתן קונדה יש יותר מתשובה אחת. הוא נמצא על קו התפר בין ספוקן וורד לראפ וחוצה את הכביש (באמצעות יונתן נחשוני) לסמטה אחרת, כדי לשאת תפילה לקראת סיום. בסופו של שיר עולה שאלה אחת:
נשמע לי התחסדות לצעוק בראש חוצות, שאמנות נוצרת רק מייסורים וש"סיפוק בחיים רק תוקע". צליל אברהם עולה על תאוריה נדושה כדי לתאר מצב אישי בשיטת הספוקן וורד. בבית החוזר היא מתייחסת – הפעם במנגינה קלילה למחסה האומנותי שלה הגואל אותה
אז מה אתה – דתי, חילוני, רוסי, מרוקאי, אשכנזי, מזרחי, רוסי-ישראלי? ישראלי? אריק אבר שכח להכניס לשיר שלו את ה"אתיופי", שנמצא חזק במעגל הזהויות המבלבל. אבר מצליח בראפ-ספוקן וורד הזה לתאר מציאות מוטרפת, לפיה הזהות של הבנאדם היא לא ממש
