עודד דוידוב

ענת אסתר חיטמן שרה וידוי דרמטי ברור וישיר: "יותר מדי אכזבות לא יפילו אותי". על רקע זה – הבית הראשון נשמע יומרה פואטית שאינה מוסיפה להבנת הרעיון שבפזמון החוזר. מילים כמו " "הטיפות של השמיים משמחות אותה בינתיים, מסתכלות על השעון

אז מה מציק לענת אסתר חיטמן? שהכל חוזר על עצמו ואין מוצא? שהכיוון אינו משתנה? שאין שינוי? שהעולם קטוע? או שזוהי תחושה של ריקנות – "עכשיו חיוורת וריקה כמו אותה דירה שכורה" אולי ספת הפסיכולוג תבהיר את הביאוס  ברזולוציות מדויקות יותר.