עילי בוטנר וילדי החוץ אולי
היא "אחת כזאת" שמסתירה ביום וחושפת (בצעקות) בלילה. סובלת מאהבה נכזבת. המחשבות רצות לה באמצעות רצף פשטני של "ואולי", שאומר שהיא לא בטוחה בשומדבר. אולי יש מצב שהוא יבוא אליה, שהזמן ירפא, שהם ייפרדו ואולי הוא בכל זאת כל מה
היא "אחת כזאת" שמסתירה ביום וחושפת (בצעקות) בלילה. סובלת מאהבה נכזבת. המחשבות רצות לה באמצעות רצף פשטני של "ואולי", שאומר שהיא לא בטוחה בשומדבר. אולי יש מצב שהוא יבוא אליה, שהזמן ירפא, שהם ייפרדו ואולי הוא בכל זאת כל מה
היום כבר לא לוחשים אהבה בטלפון. מצלמת הוידיאו מאפשת פנים מול פנים. זה משהו אחר. הצמד "לולה מארש" מעדיף לדסקס על הנושא בהקשר לשיחת טלפון: "אתה אף פעם לא אומר לי שאתה אוהב אותי בטלפון/ אתה חייב לדעת שאני לא
מה יכאב לה? – "זה"… יכאב לה. מה זה הזה הזה? לא רק דלות השפה היא שורש הרע אצל מי שיחשיב עצמו לבטח "סינגר סונגרייטר", אלא המונולוג השטחי של הכמו-מתנצל בפניה, ש"מסביר" מה קורה איתו: לא בנוי למסגרות, לא שולט
לא יודע כמה עותקים מכרה דיקלה מדיסק הזה, אבל היא לבטח נתנה פייט לענקי הז'אנר הים-תיכוני – במוסיקה שאינה מתכתבת רק עם המיינסטרים הממוסחר. דיקלה נשמעת עמוק בתוך אולם החתונות הדאנס-אוריינטאלי. היא בטח קיבלה כמה עצות טובות משרית חדד, ששותפה ל"בטח
אז מה הבעיה שלו, ש"אין לו מילים" להגיד לה והוא בוחר לשיר. שהוא מדוכא ("נמאס לי מעצמי") נטשה אותו? מתעלמת? ולמה היא בוכה? מה עושים? האם קניית שמלה בזארה "תסגור לו פינה" ביחסים איתה? ומה מתכוון ב"בואי נאהב קצת" –
אוהד שרגאי תוקף את המתלהמים ברשת. השיר נשמע יצרי, סוער ומתלהב בפניה ישירה אליהם. לפי הקומוניקט, הפה הגדול שלהם נפתח בעקבות Home, השיר שנכתב לקובי מרימי לתחרות האירוויזיון. שרגאי מנסה להפוך את הסיפור שלו לדרמה אישית בקצב רוק מכוון מטרה
זוהי מי שכתבה את השיר Home לקובי מרימי?! מה הקשר? אז אין קשר. ״Back of your car״ הא אנטיתיזה לשיר האירוויזיון. קראו את הטקסט. מי שישאל מה היא רוצה מחייה/ חיינו לבטח צודק. ראשה של ענבר ויצמן Lukah חושב נרטיב שיש בו sexy
קורה משהו באחת בלילה שגרם ללירון לב להעלות מהרהוריו על פערים בין אנשים. יש כאן תאוריה פשוטה שאמרת – אנחנו שונים זה מזה במיקום המנטאלי, בחשיבה, כל אחד ועולמו. הפערים בינו ובינו מתחדדים בשעות הקטנות על רקע סרטים שרצים בשידור
האהבה שלו התמוטטה. "ילד מפוחד, שוכב במיטה / אל תסתיר, אני רואה שאתה משקר", היא אומרת לו. היא גם תתקן את ליבו השבור. תתפור אותו. האהבה מבטלת כל מכשול. אגב, לפי סוף השיר היא מודה שאינה יודעת מה בדיוק רץ לו
על אלי חולי כתבתי במרץ 2017 בביקורת על רבע הגמר הראשון של דה וויס: "זמר בעל סגנון משלו, Cool, מאופק, מכיל בביצועים "קטנים" את עומק השירים שהוא בוחר. הוא שר יפהפה את No Surprises של רדיוהד ואת Life On Mars של דיוויד בואי, וחזר
הבנאדם במצב קשה. "אילת עם ילדים – סיוט של החיים", "לא מוצא שום מנוחה", "כועס על כל העולם" "את ואני לא מדברים", ועדיין למרות, ואולי בגגל הכאוס האישי, מבקש "תאהבי אותי גם", "תאהבי אותי סתם". כלומר? בלי סיבה, כבדרך אגב?
דיקלה מקוננת אהבה נכזבת. לאן הלך הלב הטוב שלה. רק שלא "ימס לה בים של דמעות" ושלא יברח לה ללב אחר. סוג של כתיבה עממית שמתכתבת עם סגנון כתיבה בז'אנר המזרחי ערבי העממי. דיקלה שרה ברגש עצום את המילים. טון צרדרד
היא תיתן לו הכל כי "נמאס לבכות", "שורף בפנים". היא אפילו תצבע לו את השלכת בלבן (בניגוד ל"ירוק" המוכר מהלהיט של יורם ארבל). מתחננת שרק יבוא. כיוון שהטקסט שבלוני, פשטני,עוברים למנגינה, לטון, לסלסול. אני זוכר לרוית בטאשוילי גרסה יפה ל"אלייך"
הרטרוספקטיבה מייצרת הרהורים נוגים בקשר הטראומטי שבין הדובר ובין אמו על רקע מראות הקיבוץ של פעם, שמעצימים את סערת הרגשות ששנעה בין התחשבנות, געגועים ומחילה. מה יישאר מכל מה שהיה? הוא, הבן, מבקש יום נוסף מתוך מודעות מפוקחת לסוף. המשקעים
הקשבתי לשיר פעם שניה כדי להיות בטוח, כי מדובר בטראומת ילדות. למה פעם שניה? כי השיר נכתב בקצב וטמפרמנט מהסוג שאינם תואמים נושא כמו זעזוע שקרה בילדות. סיפור על "בית שעומד לקרוס", "כאבים, השפלות", "ילד שצריך אותך בבית". שירים כאלה
אז זהו, שלא הכל טוב, למרות שכל אחד משדר כאילו "הכל טוב", או לפחות פוטר עצמו בצמד המילים הזה בלי לחפור. אין תלונות, הכל טוב. מה טוב, איפה טוב? תראה את הג'ונגל מסביב. לא נורא, הכל טוב, ירגיע את עצמו
סביר להניח, שמפיקי הסרט "גאלס קונטקט" לא פרסמו מודעה בנוסח "מבוקש זמר רגש לשיר אהבה בסרט חדש". הבחירה בהראל סקעת הייתה טבעית, אולי אף אוטומטית. בשיעור "שירי אהבה" בסדנת לכתיבה יוצרת, השיר הזה היה עובר בקושי. תכתוב משהו מקורי יותר,
אני חייב לקבל הסבר משירי מימון: מה הביא אותה לבחור במלודרמה הזו? הרגשנות הזו מתעדת תחושה אמתית או שזו כבר איזו קונפקציה, תפירה של שיר למידותיה, כדי להמשיך להריץ הצלחה במיינסטרים? שלא כמו בתיאטרון, מוסיקה אינה עוד תפקיד במחזה חדש.
אני מכיר את Bésame Mucho, ("נשק אותי הרבה") שיר נצח רומנטי משנות הארבעים שעבר מדור לדור. והנה ה – Besame חוזר ללא ה – Mucho, בשיר ששון ושמחה, סגנון הרומבה, שכולו חיוך טוב של ניסיון של האוהבת לשכנע את אמה