עמיר ג'נגו רוסיאנו

פורטיס מאוהב חזק. מגלה שבגיל מאוחר אפשר לפרוח ולהרגיש את החיים באינטנסביות ובחדות יתרה. האהבה המאוחרת באה לו בהפתעה. לא ידע שיש מצב לפגוש מחדש את הרגשות הללו באותה עוצמה. העובדה שהוא מתאר האושר כ"נדיר", מראה כאילו כבר ויתר על

לא קורה לי הרבה שאני מחפש בדף לעיתונות את הסיפור מאחורי השיר. מי שמקשיב ברדיו בלי לדעת את הסיפור – תוהה ותועה. כמאזין לא מודע, אתה רק יכול לנחש דברים על אודות דניאל. גבע אלון צירף את הסיפור בטקסט נפרד.

המשימה: לצלוח 8 שירים עתירי הגיגים וחיטוטי נשמה מזרם תודעתו, הביזארי לעיתים, של המתחקר-ההוזה רמי פורטיס, להיכנס לנתיביו הפילוסופיים, המגיעים לעיתים עד יקום מקביל. מהפתיחה ("לקשקש בזנב") הנשמעת כצפירה אפוקליפטית, לוקח פורטיס את תיאטרון הרוק שלו לדרך "הזמן הנכון",  מקומות

כדי להבהיר שהכותרת היא התמצית של חיינו, מוביל אותנו פורטיס באמצעות גיא מר לזרם תודעה בלתי נדלה, כמו הרצאה מושרת רצופת דימויים ומטפורות העוסקים באור ובחשכה של חיינו. מנסה לגעת בחיים ומוות, יצירה ועצירה, אשמה ואמונה. למעשה, השיר הוא יומרה

זו כבר אינה תופעה נדירה – פרויקטים של יוצרים-מפיקים מקומיים, שמוצאים דרכם אל הזרם המרכזי של הפופ באמצעות מבצעים שונים ההולמים את האוריינטציה המוסיקלית שלהם. עידן רייכל התווה דרך קוסמופוליטית נפלאה בפרויקט שלו. עופר מאירי יצר סגנון פופ אלטרנטיבי ייחודי – במטרופולין.