הדג נחש שירת הסטיקר
הדג נחש שירת הסטיקר אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה אתה יכול לצרוח, אבל שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף. אולי מהחגיגה תיפתח בסוף
הדג נחש שירת הסטיקר אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה אתה יכול לצרוח, אבל שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף. אולי מהחגיגה תיפתח בסוף
אם שיר מחאה – אז לקרוע להם את הצורה. הדג נחש גייסו אפילו מקהלת ילדים, כך שגם הדור הבא ייתן קולו בקונטרסט מוסיקלי נפלא. הכל נמצא בשיר. הזווית הלא פוליטית של האזרח שעד היום היסס לומר את מה שמעצבן אותו/
ירושלים – מה יום מיומיים? הדג נחש חושבים שעוד לא נאמר הכל עליה. ירושלים על ראש שמחתי, ירושלים על ראש התבאסותי. קבלו שיעור על מהות מערכת היחסים שבין האדם למקום. האם ירושלים היא כמו ברלין, לןנדון, פריז או ניו יורק?
אני הולך מעט לאיבוד ביער המילים של הדג נחש, ומנסה להבין למי שייכת השפה הזו. את מי מייצגת, או שזו שפת סתרים שלא מייצגת אף אחד, אבל נועדה להרים את החגיגה, להביא את הדגים אל הבמה על צונאמי. בכל זאת
באוגוסט 2020 הוציאה להקת הדג נחש בעיצומן של ההפגנות נגד ביבי שיר שנקרא "בומבה". השיר נפתח במשפט: "מטירה מבני ברק מלב המדבר/ ירושלים או סתם איזה כפר/ פותחים את הפה כי זה מה שנשאר". בראיון עם קובי אוז על תרבות
פלד מנסה להאכיל אותי קורנפלקס. לא אוהב את התירס האפוי המתקתק הזה – ממש כמו שהשיר הזה רחוק להיות המזון הרוחני שלי. פלד הוא כאן פעלולן של מילים וחריזה, לא ראפר של תוכן, לא היפ הופ שנושא מסר. גם המוסיקה
הראפר עובד קשה כדי לחרוז. לפעמים יוצא לו מאולץ, רק כדי שהעיצורים וההברות יתיידדו. ראפ-סאפ-סאב. סיטי-עשיתי-ניסיתי. רעיונות? לא משהו לכתוב הביתה: "לא מבזבז ת'חיים שלי, כי אני חי אותם רק פעם אחת". פלד כתב על הראפ והביטים כמהות חיים. יש משהו
חטפתי הלם קטן כשפתחתי את דף המילים של פלד. אלפי מילים קטנות דחוסות בצפיפות. משקפיים? זכוכית מגדלת? עשיתי עם עצמי עסק קטן. אקשיב נטו על הכורסה, ואם אדלק, אחזור למילים. חזרתי. אודה ומתוודה: היפ הופ/ ראפ לא הקאפ אופ קופי
לא נורא=אין ברירה. במציאות המקומית אתה לא ממש בועט. אחרי שאתה מתבגר, אתה מקרר את מנועי הרגש, כדי להפעיל את מנגנון השכל. מנסה לבוא בטוב. גם בהומור. כולם אוכלים פה חארה, אבל בשבילו זה דשא. פלד נשמע כאחד התבונתיים-מחויכים בז'אנר