קובי מרימי אבא שלי
קובי מרימי כתב שיר אהבה מבת לאב. הוא שר אותו ברגש גואה. מרימי לא נכנס למורכבות ביחסים. הוא מציג אהבה טוטאלית של הדוברת אל אביה. קומפלקס היחסים בין אב לבת הוא מכלול שעשוי לנוע בין היבטים חיוביים ושליליים. האב (החיובי)
קובי מרימי כתב שיר אהבה מבת לאב. הוא שר אותו ברגש גואה. מרימי לא נכנס למורכבות ביחסים. הוא מציג אהבה טוטאלית של הדוברת אל אביה. קומפלקס היחסים בין אב לבת הוא מכלול שעשוי לנוע בין היבטים חיוביים ושליליים. האב (החיובי)
קובי מרימי? מה יום מיומיים? לא פיספס את המומנטום? אני קורא שיר על תועה בדרכי החיים, טקסט די ניג'זי על בחור שעוד לא מצא את עצמו, שגילה לפתע שאין לו "עתיד", וזה קשה ומפחיד. לא ברור מה הפספוס בחוסר ההגיון
המסר הזה נטחן מאז שחר ההסטוריה. אנחנו כולנו בני אנוש דומים, אוהבים, חולמים, פגיעים, אבל מרוכזים בעצמנו, בבעיות שלנו, ואיננו רואים את האחר. מה השתנה? לא השתנה דבר. אגוצנטריות היא תכונה שאופיינית לבני אדם ממש כמו תכונות אחרות. שירה יעקבי
והרי הודעה: השידורים של רדיו הנטאשות חזרו. תעברו תחנה: יש סיבה להאזין לתחנת הרדיו הפיראטית-פיקטיבית גם אחרי 25 שנה. שידורי בלה בלה חזרו מעודכנים. לשידור התפרץ ליאור אשכנזי בתפקיד הגיבור המפוצל מהאלבום הכפול – א. וקסמן, התרוצץ בשלל פרצופים נהדרים בין ארקדי דוכין את מיכה
למה Yalla Bye באנגלית? גם ככה הביטוי "יאללה ביי" לא אהוב עלי בלשון המעטה, אין לי מושג למה מרימי אימץ אותו. לעצם העניין: האם קובי מרימי מוחק את האפיזודה האירוויזיונית ופותח מסלול מוזיקלי חדש – כל קשר בינו ובין הקודם
בסוף זוהי בכל זאת הולנד. אולי כדאי להשאיר לקהל את הבחירה. מתברר שהרוב אישרו את מה שניבאו טבלאות ההימורים. השופטים במדינות מצביעים די מוזר, או שקרה כאן משהו שדורש חקירה מיוחדת. לפי ההצבעה הזו מקדוניה הצפונית היתה ברוב שלבי ההצבעה ראשונה,
דץ ניגש להגיד לי שלום. נזכרתי שהייתי איתו ועם דצה באירוויזיון ברומא 1991. הייתי אז שליח "מעריב". הכרתי באותה נסיעה את כותב השיר עוזי חיטמן ז"ל, היכרות מופלאה שהפכה לידידות. והנה, 28 שנה אחרי – הדצים שרים את "כאן" ממש כאן בתל-אביב, ברחבת היכל
הגרסה המקורית של Home, השיר שייצג את ישראל באירוויזיון 2019 נגנזה. קובי מרימי מציג גרסה חדשה. המפיקים המוסיקליים ככל הנראה, נבהלו מהביקורת, מהמיקום בטבלאות ההימורים, והעדיפו לפשט. במקום פתיחת אקפלה ייחודית, שומעים כלי מיתר. אחרי הביצוע החדש בחזרה על בימת האירוויזיון, מחאו
יורדים על קובי מרימי ו – Home, כאילו שהוא נבחרת ישראל כושלת, שתביא את ההפסד הבא. מה קרה? מישהו באמת חשב על זכיה שניה? על אירוויזיון נוסף בישראל? הלוקאל פטריוטיות הדביקה הופכת את מרימי למטרה, כאילו הוא אשם באיזשהו מחדל.
הדליפו את השיר כאילו מדובר בסוד מדינה. שידרו אותו בחלקים. הישוו את קובי מרימי לפרדי מרקורי. האירוויזיון הגיע לישראל. מייצרים ציפיות לזכיה שניה. היא (הזכיה) מעניינת את העם יותר מאשר שינוי השלטון. אני מוריד רף ציפיות, נמנע לטפוח על השכם
לא מפסיקים להשוות את קובי מרימי לפרדי מרקיורי. הדבר היחיד הדומה אצל שניהם הוא שפם. בכל מה שקשור למוסיקה – הדמיון פחות ממקרי בהחלט. זה לא הקול, לא המנעד. זו אינה הנוכחות הבימתית, בטח לא הכריזמה. מרימי משחק אותה אופראי. פרדי מרקיורי
כיתריה מעדה בשלב הגמר, לטעמי, בגלל הפקה מוטעית. לקחו זמרת סול בדם ובנשמה וניסו לייפות אותה. הסתירו את כישוריה האמיתיים, במיוחד בשיר הקצבי Locked Out Of Heaven. חבל, כי היא שמרה על רמה גבוהה מאוד לאורך כל התחרות. במקום שהיא נכשלה
איזו פשלה: אברהם דה קרבליו, הזמר הטוב ביותר שהשתתף אי פעם בתחרויות ריאליטי מוסיקה אינו בגמר. מה שעשתה הזכיה של נטע ברזילי: השופטים העדיפו הצגות וגימיקים על פני שירה מקצועית נטו. שני הכרטיסים האחרונים לגמר הולכים לשפיטה ולקובי מרימי. אברהם דה
קובי מרימי בחר לעשות אינטרפרטציה על Knocking On Heaven's של בוב דילן כדי לחזור להתמודד על כרטיס לגמר הכוכב. השופטים עפו על אושר ביטון ששר "פרי גנך" אבל נטו לבחור במרימי להמשיך הלאה והשאירו לקהל לקבוע סופית. הראל סקעת טוען
זה היה אחד הפרקים המרתקים בתחרות לא מעט בזכות נטע ברזילי, שפגשה את המתמודדים והעניקה להם עצות והשראה. קובי מרימי לא יישם את ההצעה שלה לרדת מכל הקישוטים הקוליים ולהיות יותר עצמו. "אני עשיתי כל מיני קולות מוזרים, כי חשבתי
בשולחן השופטים יש בלבול בין מבצע מעולה ובין מבצע מתאים לאירוויזיון. את הנוסחה המנצחת בתחרות הבינלאומית אין לאף אחד. העובדה ששפיטה הצליחה לשרוד אומרת, כי בקרב השופטים וההפקה מאמינים בגימיק. זמרת ששרה במבטא ערבי מודגש ובסגנון פרודי עשויה יותר להעליב מאשר
שומעים הרבה זמרי סלסול בהכוכב הבא לאירוויזיון. הם מייצגים מגמה השולטת בפופ הישראלי. יש לך קול יפה – סלסל אותו. נכון שאתה לא מביא משהו מקורי, שאתה דומה לעוד עשרות זמרים שנשמעים כמעט זהים, אבל העם אוהב סלסול, הסגנון מוכיח
מחפשים מתכון לדאבל בתחרות בת"א, כדי שעם ישראל יוכל לטפוח לעצמו פעם שניה ברציפות על השכם הלאומית. אולי נמאס כבר לשמוע שעשינו את זה פעם (יזהר כהן, חלב ודבש), אבל נכון: אשכרה יש תקדים ויש מצב לטפח אשליה. הראל סקעת היה