קובי רכט

קובי רכט מתרפק על נופי ילדות. האדיאליזציה הקונבנציונלית  על רקע מציאות חדשה ("רעש לא קונבנציונלי", "צבע מטאלי"). הזמן הוא נתון, והוא אכזר. האתמול איננו. חורשת האקליפטוס נקברה באספלט. את הבית שליד הפרדס אפשר לראות רק בתמונות. רכט רואה העבר כמושלם, מתעלם

בעקבות האיחוד המחודש, חיפשתי התקליט הישן של "שובבי ציון" בספרייתי. גם הפעם היא לא איכזבה. תאריך יציאה מקורי: יוני 1971. חשבון פשוט: עברו 45 שנה. את הרוב השירים קבר הזמן. הספקים הגדולים היו קובי רכט ושלום חנוך (שלושה שירים) שירים

תוגת יום הזיכרון מחזירה  את "שלישיית שובבי ציון" מתהום ההיסטוריה של הזמר העברי אל נתיבי הזמר העכשוויים. לא שהיה כאן תכנון מתוזמן. לא שיש כאן בשורות מוסיקליות חדשות, אבל מה טוב לגלות אותם ביחד בעקבות התלהבות הקהל על איחוד מחווה

מסעות רוני ידידיה בשיריו של נתן אלתרמן נמשכים כבר חמש שנים. האלבום הוא קצה המסלול הראשון. על העטיפה רשום: "חלק א'". חשבון: ניפגש שוב בסביבות 2020 לחלק ב'. אין בעיה. שירי אלתרמן יהיו רלוונטיים גם אז. מוסיקלית, ידידיה ממילא אינו תלוי ברוחות