ראפ ישראלי

לפי תיאור מצבה, החיים חרא בגלל החרדות. לקחת אותה ברצינות? לפי המוסיקה – ממש לא. סולטי לא ממש שם. לא הייתי ממליץ אפילו על עזרה נפשית. לטל סולימן ואיתי שקד יצא היפ הופ מסחרר שהוא בליל מטורלל, שנע בין פופ

טונה (איתי זבולון) שר על האדם במלחמה. מהזווית שלו – להביע את מכלול המחשבות, התחושות והמסקנות. אלבום חדש בדרך. יש מפלט מהמצב. מבאס טוטאל? שינויים בחיים? העתיד עוד מטושטש. "מה שנשאר זה לחבק/ את מה שנשאר מאחור/ בין העיר לפרדס/

דניאל אזולאי פורש בשיר תסכול של קנאה-אהבה. אני קורא את דף המידע שנשלח עם ה שיר. זה המידע שאינו נועד למאזינים – רק לתקשורת. המידע החוץ שירי מדבר על שיר שעוסק ביחסים הטעונים של דניאל עם אחותו הזמרת-כוכבת אודיה אזולאי.

לפעמים בצמתים מסוימים בחיים אתה לא יודע מה לבחור, אתה חרד ומבולבל  אוהב גבעתי ,שמרגיש "כמו חי ומת" מנהל שיח חושפני עם הוריו על רקע "מחול שדים שבאים אל העיר",  "הבל הקרב" ו"החברים שבגן עדן" . מדבר על  המחיר הנורא

החיים קשים?  עד כמה יכולים כותבי ראפ להיות נדושים. אבא איננו. אמא נלחמת כדי לקיים את החיים. חרמות בבית הספר. מול הילדות הקשה – מסיקה וריקודים. הרכב "הייפ קרו" משכפל אלף סיפורים דומים המסופרים בראפ אוטוביוגרפי. המוסיקה והריקודים כחבל הצלה?

האם אפשרי להתיידד עם הכאב? ישנה דעה רווחת שכאב ועונג מנוגדים ואינם יכולים לגור בכפיפה אחת. אלמוג טבקה ורון נשר חברו לשיר ראפ כדי לענות על השאלה: אפשר להפוך את השחור לבהיר. בתוך החושך יש תמיד נקודות אור.  פירוט התשובה

ארז "איזי" שרון עושה אנליזה עצמית, חושף חולשות, חרדות, איך הם "בנו" אותו כולל הבחורות ששברו ת'לב, ואחרי הכל לא עושה חשבון לאף אחד. איזי אומר שיצירת אמנות נובעת מאופי ומהלך חיים,  מסדרת  את המחשבות, ושהיא מקור היצירה  בזכות ולמרות

מה שעבר עליו, עלינו, האסון, התסכול, החרדות, התקשורת, הפוליטיקה אחרי השבעה באוקטובר.  לפי מכלוף ובעזרתו של עברי לידר השיר  עולה על מסלול זרם התודעה על פי תפיסתו הסובייקטיבית על מה שארע. הראפ המלודי מוביל את הלך הנפש צורת הכתיבה הזו

למה מתכוון המשורר? מה מהות החלחלה (פיק ברכיים) שעוברת כליו. איך הוא ממשיך לרקוד עם חיוך בעיניים? ממה הוא רוצה להתנתק. מה דפוק במציאות שלו? על מה הוא לא נכנע? מהי "נגיעה בשמים" מבחינתו. אני מנסה לסרוק את לחציו של

תגובת הראפרים לשבת השחורה מגיעה בסערת נקם שנפתחת במוסיקה של סרט מתח עתיר קולות שמיימיים. סאבלימינל והצל צירפו ראשים זועמים כדי לירות ראפ דורש עין תחת עין. שאלת סוגרים: השיר הזה עלול להזיק לנו בהאג? לשמש עדות אצל מי שמחפשים

מה זה להיות ישראלי? נדמה לי שבמלחמה הזו חשפנו את הישראלי האמיתי. יש דבר כזה.  ישראליות היא האופן בו אנו מתבוננים על עצמנו מהחוץ פנימה. להיות ישראלי זה לקטר על הארץ, להסתתר מאחורי זהות אחרת, כשאתה בחו"ל, ועם זאת להסכים

פואטיקת הראפ  המיוחדת הזו שוברת שוק. הפחד אלוהים ישמור מנצח את החמים ביותר. כפיר צפריר זורם הכי ספונטני בשפה של הדור הזה. הראפר  מ"הכוכב הבא", הוא יקיר הטיקטוק, לוהט באינסטגרם, וביוטיוב.  הוא עוקף את ה"חרבו דרבו" של נס וסטיל בדירוג

הקול העצוב מבקש את נפשו. זהו קול של סבל ותחינה. בפזמון מצטרף קול אנושי מנחם. ואז – קול עמוק שמדבר אל הילד הסובל. שלושת החלקים יוצרים שיר ראפ העוסק בתופעת הבריונות ומיגור החרמות בבתי הספר. להקת האולטראס מנצלים נפלא את

דורון רפאלי המתופף והמוסיקאי, עידכן את הלהיט של עפרה חזה בהשראת אירועי השבת השחורה והמלחמה שבאה אחרי. תוספת הראפ היא פרשנות בשם הכלל (כולנו) שחי ברירת מחדל: "ניסינו לפרוח באדמה זרה ולא יכולנו לעזוב"  לא כולם יסכימו לאופציה הזו, בעיקר

"מה זה חופש בכלל אם לא ניצחון האדם על עצמו" לא בכול דיסק ראפ מקומי , אנחנו מקבלים תובנות פילוסופיות, שמשתלבות נכון ואפקטיבי בקונטקסט של האלבום. דני (מוקי) ניב נשמע כמי שלא סתם זורק משפטים כדי להריץ קצב ראפ. מהקטע

הצמד מסכם זוגיות באוריינטציה של אלה החיים. החצי חיים מרגישים כמו שנתיים. מה עבר על  אדם שהוא כבר כבר "לא מכיר את הילד במראה"? שרים על שינויים, על התבגרות, גורל ("הכל משמים הכל מכתוב"),  להתמודד עם האמת,  להודות באמת להסתכל

הדג נחש שירת הסטיקר אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה אתה יכול לצרוח, אבל שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף. אולי מהחגיגה  תיפתח בסוף

רוב אנשי המוזיקה, לא מתפרנסים רק ממוזיקה, רובם עוסקים בעוד משהו אחד לפחות חוץ ממוזיקה, אולי למעט הגדולים ממש. גילי אסרף עושה ראפ על איך שהכסף מנהל את חייו,  ועל הרצון שלו לעוף בגלל/ למרות הכסף. המוסיקה מעידה על סינגר

"לא בורח גם אם בכל מייל שאני פותח/ מסתתרות חדשות רעות/ לכל מי שראה אותי צונח ונתן מבט שמח/ מצטער חדשות רעות/ אני נשאר בחיים". טונה פתח עם השיר הזה את הופעתו  הראשונה בקיסריה בקיץ 2022. את דקת הפתיחה ניגנה

פרויד אמר: “אדם לא צריך לשאוף להעלים את תסביכיו, אלא ללמוד לחיות איתם – הם הכוח המניע אותו בעולם“. חן רותם (סגול 59) מוסיף את רוי שני כרמל (רוישה), ואת מאור אשכנזי, שניהם בוגרי קורס ראפ והיפ הופ שהוא ניהל

 דניאל גרנט  מפעיל את כישורי הראפ שלו כדי לתחקר את האלוהות, או את מהות יחסי האדם והאלוהים באופן רציונלי או שאינו רציונלי. השיר הוא מעין תחקיר תיאולוגי, שאלות על שאלות שלעולם לא ייענו. האם מאפייניו של האל עצמו ומאפייני האמונה

תתפסו את הקצב בסאשן הפסיכולוגי של עדי אולמנסקי, מהיוצרות היותר מיוחדות ומעניינות בפופ המקומי הפוסט מודרני. אולי תצליחו להתאפס  עליה, על זרם מחשבותיה. אולמנסקי מנסה בחינה עצמית של אישה: מי אני, לאן אני הולכת, פחות מנין באתי. יש רשימה: הפרעות

מה הפואנטה? אל תחפשו פואנטה. תירגעו. לא ממהרים לשומקום, או בלשון השיר "שם על הכל זין". תרגום: אנחנו חיים במציאות לחוצה ומתמכרים ללחץ, עד שכבר שכחנו שלא הוא מוביל אותנו – אלא אנחנו אחראים עליו. נדמה לנו שהסטרס נובע ממה

מי יאהב פה ראפ אסלי? תתפלאו: מרגול עפה עם טונה.  טונה נתן למרגול כנפיים, קישט את השיר מהאלבום "ועכשיו לחלק האינטרגלקטי" בצלילי חפלה. הוא במערב, אבל יש מצב שאחד מחדרי ליבו במזרח, או שהוא מבין שאין ברירה: כולם פה בתוך

טונה (איתי זבולון) משחרר דו"ח מבאס על התקף חרדה המלווה בתסמינים פיזיים (סחרחורת) ובמחשבות מנתחות מצב. הטקסט מתאר מצב של חוסר יכולת להבין ולשלוט במה שקורה ומיאוס בכל מה שמרכיב את עולמו – כוכבי טלוויזיה, טכנולוגיה אינטרנטית. כשהלב דופק על מאה,