נטע וינר וסמירה סרייה משלבים שני שירים בשיר אחד, ניסיון הלחמה של "מה שלומך אחות" של נעמי שמר בשיר שלהם בעברית ובערבית, שנכתב בתגובה לאירועים הטראגיים מאז ה-7 באוקטובר. את "מה שלומך אחות" כתבה והלחינה נעמי שמר כמכתב לאסירת ציון,
נרים גבה שואלת: הפיוט הזה מגיע מאילן פלד, זה שעושה תפקידים קומיים של נשים גרוטסקיות? אני משאיר את סימן השאלה למקרה שמישהו יתקן אותי אולי זה לא הוא. כאן הוא פייטן שנקלע לסערת השראה, וסחב לתוכה את ברי סחרוף, אילן
מוזיקת הראפ, כדאי להזכיר ,החלה כמוזיקת מחאה, אבל במהלך השנים הפכה פס ייצור לראפרים שהשתמשו בה לנושאים מכל הבא ליד. התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי למונולוגים בוטים – עבר מן העולם. הראפר הפוסט מודרני משתמש בראפ לא לנאום
איציק פצצתי (עומר מור) מתרוצץ במסדרונות המלנכוליה האורבנית. העיר מככבת כאן. אין בה אנשים. יש מעלית, תקרה מזכוכית. יש גם מי שמנסה להאמין שהוא חפשי. אנחנו גרים בתוך העיר, יוצאים החוצה אל הרחוב, מחליפים את הבדידות הקיומית בחברותיות אורבנית. האם
ג'ימבו ג'יי עם רועי דורון ולהקת ספא – הגיטריסט אוריה ויצטום והמתופף איתי כפיר, מציגים אלבום שלישי, שחושף מסקנות ראשונות באשר לקריירה האמן עד הלום: חשבו שידהר על חד קרן הורוד לוילה בסביון, אז חשבו. ממחשבות לא בונים ארמונות. מה
איך לומר לה שהוא אוהב אותה? בעידן שבו שפה דיגיטלית (סטיקרים, אימוג'ים) מחליפה את שפת האהבה הקונבנציונאלית, בעולם שבו יחסים הפכו לשופינג אינטרנטי – חיפוש האהבה וזוגיות מולידים עקרות ביטוי אינטימית. בא לו לומר לה דברים, לשאול, אבל לא ממש
בדרך מהמרתף ללובי קורה משהו טוב לרועי דורון. נשאר גבוה גם כשהיום יורד. דו"ח המצב הזמני מקבל גיבוי מוסיקלי מגניב. אקורדים פשוטים על מצע מלודי פריך. קול נעים תאטרלי מתכוון שר את הסיפור האישי המתובל בצירופים יפים. התחושה האופטימית האופפת
נביא שקר הוא אדם שמתנבא בשם אלוהים דברים שלא שמע ממנו. עמית אולמן (פדרו גראס בשם הבמה שלו לשעבר) כתב מההסגר או מהבידוד, על נביא השקר המקומי ועל העם שמנגד, כשלמולו מרצד מסך כחול שמשדר מהקורונה יותר מאשר רק תחלואים
ואחרי שנגמר השיר? אני מת לדעת מה קרה אחרי. דורון טלמור מספרת סיפור רגעי התרגשות של ציפיה לבחור במסיבת ריקודים. מי לא חווה את הסיטואציה. כשכבר חשבת שהכרת את הנכון – נגמר השיר. המפתיע: טלמור וג'יין בורדו לוקחים אותנו לאחור, לסיקסטיז –
ראפרים רוצים לעיתים רחוקות לחשוב מחוץ לקופסה. לג'ימבו ג'יי (עומר הברון) יש מבט שנון על מהותם של החיים כאן, בהשוואה לעבר, ובהקשר לכך – גם על תכליתו של הראפר. שיר הנושא מנסה לדייק תובנה הנוגעת לראפרים. "לפעמים אנחנו רק רוצים
Rory יוצאים מקו הרקיע למסע ביזארי של כוכבים שבשמיים שמתחברים עם "כוכבים" בפוטנציה על פני האדמה. מה שמוביל הוא הרצון להגיע למשהו. הוא היה יכול לזכות באוסקר, אם רק היתה לו הזדמנות. אז על מה השיר? לאן מגיעים? נדמה שחולפים על
מהקומוניקט מתברר שזה אכן סיפור אמיתי. מפיק פרסומות רוצה מג'ימבו ג'יי שיעשה לו שיר פרסומת לפירות. יש בזה כסף. הפיתוי הוא פיתוי. אבל גם אתה מרגיש שהמילה "להתמסחר" קורמת עור וגידים. יש גלולות שהן עדיין מרות מדי למרות הממתיקים. אצל
