רועי נויפלד

שלמה ארצי שר "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". כל מי שאי פעם חווה משבר נפשי יודע, יש תחושה שזה לעולם לא ייגמר. משברים יכולים להיות דבר מורכב להתמודדות, אנחנו עלולים להרגיש מאד בודדים ונפחדים, וכאשר נראה אנשים אחרים שמחים, 

לא האמנתי שאיזשהו מוסיקאי ינסה לאתגר בלחן חדש  את "שלח לי שקט" המקסים שהלחין יובל מסנר, שדנה ברגר שרה במסגרת להקת "בלאגן" בשנות התשעים. וולך כתבה שיר־תפילה מהפנט על כמיהה טוטאלית לשלווה, הגנה, בטחון (״תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט טוֹב מוּגָן״). החזרתיות

יוצרים צעירים מלחינים איזושהי מצוקה בפסקול מלנכולי נוגה, עטוף בהרמוניות אפלוליות. לא ברור מה בדיוק מציק לרועי נויפלד. גם הוא לא ממש מפוקס – "אולי זה עוד סתם פצע ישן". חולם שכל העולם עוצר, מייחל לעצמו לא להישבר. מרגיש את

המשקפיים של נויפלד חוגגים בגדול יחד עם גלי עטרי. תביטו בקליפ. נויפלד בתוך ההצגה, חלק ממנה. המפיק, היוצר נמצא בתוך השיר הריקודי הזה, מנצח עליו, מפזז איתו. פרומו לתעשיית נויפלד? לגיטימי? מצד שני, אם אין הוא לו – מי לו?

השבירות בקולה של מיקה קרני מתכתבת עם סיפור הפגיעות של המאוהבת המתוסכלת. המנגינה, העיבוד משרתים את הנרטיב שלה בצניעות כובשת. קרני שרה על אהבה המובילה לחרדה. היא יודעת שהוא אוהב אותה, אבל לא תמיד קורא אותה. היא מנסה להדחיק, לטשטש

הטון האפלולי, המנגינה, האווירה הילכו עלי קסם כבר מהאזנה ראשונה. ככה לא כותבים היום. כה לא מלחינים היום. אסי לוי שרה שיר התפעלות מהתבוננות בטבע ובנוף. זוהי הסתכלות של פליאה מלווה בהיבט מהורהר: "איך אפשר שלא להתפלא/ איך כל אחד

פתאום רוצה להיות טוב? מה קרה? אמר מי שאמר כי הרע הגמור משלים את הטוב, והמעשים הרעים מקרבים לתיקון. הבעיה שלנו, ששבתפיסה היום יומית, מיד מזדקר בעינינו הרע, אבל אילו היו מודעים לתוצאות, היינו מבינים כמה בני האדם מזדככים ומתכפרים

הגעגועים לבית הישן הולידו אצל רועי נויפלד רגש של צער גואה.  הכמיהה למקומות ואנשים בעבר נובעת מהריחוק בזמן. לא מדובר בתסמין של דיכאון וחרדה אלא ערגה לסביבה מוכרת, שהזמן גרם להדחקתה מסיבות שונות, והיא מתעוררת לפתע מתוך התחברות רגשית זמנית.

ניר אמבר יוצא במחאה על השתלטות הדת על החיים. האם החוקים שמנסים לכפות הם צווי אלוהי? האם כל אורחות חיינו הם "כמו שכתוב בתורה", ולא – "אלוהים יכעס"? אמבר חש מרומה – כמי שנגזלו ממנו חיים מול חוקי החרדים: "חילוני

רועי נויפלד פותח את השיר בקול מעורפל, מלווה בהרמוניה שמימית, עובר למגרש האלקטרוני כדי לשיר סערת רגשות. השיר הקצר אינו שומר על אחידות טקסטואלית. "אין לי אף מילה לעטוף איתה חיים שלמים" הוא משפט מרופרף מול משפט חזק שמתמקד בתאור  מהפך –

איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. נדמה שפופ נולד בשביל שירי אהבה. אהבה מהי?התשובה היא בדרך כלל במהות חסרונה. ז'אק ברל בוחן אותה במבט עתידי –  "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". רועי נויפלד

זה סיפור עצוב על מי שממשיך לחלום את מי שאינה איתו, ודמותה החסרה ממשיכה למלא את חייו. החולם יספר עוד פעמים רבות את סיפור החיים בלעדיה. יש מי שמקשיב למנטרה הזו. שמע אותה שוב ושוב עד שהוא מגיב בחוסר סבלנות

המיית קולו של רועי  נויפלד מחלחלת מהצלילים האלה שנובעים מתחושה חלומית מול מי שבאה, עפה  וחולפת כמו פרפר שחי יום אחד,  חמקמקה לא ניתנת להשגה. רועי נויפלד שר על זמניותה של אהבה קוסמית, חומקת, חולפת. שיר פסנתר חורפי, מינורי, קול

בהתרפקות על האהבה, עובר הדובר משגרת היחסים מהעבר לעתיד – "אני רואה שם כבר את שנינו,/ יושבים מקומטים,/ כמעט מתים/ מאהבה". הביטוי "מתים מאהבה" בכפל המשמעות שלו מכיל את מהות היחסים בין השניים על כל מה שעבר עליהם. בהתגעגעות הזו אין

"באמת  שרציתי" מגיע בהדרן. שמוליק נויפלד, שהלחין למילים של טל רביב עלה ללוות. ופתאום קיבלתי זמרת, נקיה ממניירות, מתכנסת לתוך עצמה, שרה את הסיפור בהפנמה נכונה. הייתי זקוק לשיר הזה כדי להבין, שאני כנראה אהנה יותר משי-לי עטרי במופע הבא

מאיר גולדברג כל כך מאוהב, שהוא שרבט את כל הקלישאות והסופרלטיבים הפשטניים האלו על אהבה, שנשמעים כשליפה מהשרוול? שיר על הבחירה/זכייה באהבה הגדולה אחרי ימים נטולי אהבה, ומרגע שנכנסה לחייו – הוארו ימיו האפורים. המוסיקה מובילה את ישי לוי למחוזות

פרויקטים מוסיקליים של יוצרים-מפיקים מקומיים מוצאים דרכם אל הזרם המרכזי של הפופ. זהו אפיק פופ, בו יוצרים בוחרים לעצמם מבצעים שונים ההולמים את האוריינטציה המוסיקלית שלהם. עידן רייכל התווה דרך קוסמופוליטית נפלאה. עופר מאירי יצר סגנון משלו – במטרופולין. שמוליק