רן אלמליח

כנסיית השכל תנו לי לשתות
שירים ישראלים - הגדולים ביותר

כנסיית השכל תנו לי לשתות

"כל הלילה היא רחצה לאור הירח/ זוהר כוכבים דבק בשערה/ בגיטרה מזייפת/ היא קוראת לה החיים/ היא ניגנה אקורד אחד נקי/ תנו לי לשתות/ תנו לי לברוח/ תנו לי לשכוח את עיני אהובתי" צליל אקורדיון בפתיחה מייצר את האווירה לסיפור

כנסיית השכל - רחוב המפסידים
מוסיקה ישראלית

רחוב המפסידים

נעלה עם כנסיית השכל לנתיב המרכזי כדי לקבל פרטים על רחוב המפסידים. השיר הוא דו"ח על מצב כאוטי, חסר רחמים ותקווה, על שרידים של תקופה שהיתה, ואילו עכשיו – טירוף מערכות. אפילו "חיית הטרף נטרפה".  סממני הכאוס בכל מקום –

ליאור נרקיס - היינו עושים אהבה
מוסיקה ישראלית

היינו עושים אהבה

מדוע בחר ליאור נרקיס לעשות קאבר דווקא לשיר הזה של כנסיית השכל? השיר מספר על אהבה מוטרפת  לאישה מסוממת חסרת הכרה.  המטפורה של "מילים שצבעו את השמש בדם" אומרת משהו אלים מאוד. לא בטוח שנרקיס התמודד אי פעם עם טקסט

כנסיית השכל - אף פעם לא תלכי לבד
מוסיקה ישראלית

אף פעם לא תלכי לבד

אוהדי ליברפול יסכימו עם רן אלמליח. You'll Never Walk Alone משמש אותם לעידוד הקבוצה על בסיס שיר שנכתב על ידי צמד הכותבים רוג'רס והמרשטיין למחזמר "קרוסל". למה נזכרתי בליברפול? כי "אף פעם לא תלכי לבד" נכתב לסדרה "ליגה ג'" – להבדיל אלף אלפי הבדלות. כל

יורם חזן צילום מרגלית חרסונסקי
הופעות

חוגגת 25 שנות רוקנ'רול

אין בעיה למצוא סיבה למסיבה. לפני כחמש שנים, ביום ההולדת ה-20  אירחה הכנסיה את התזמורת האנדלוסית ואת אהוד בנאי.  גם הפעם במלאת 25 שנות רוק, הצטרף  אהוד בנאי, והגיעו גם החברים של נטאשה ועמיר בניון. תאריכים הם ככל הנראה מקדמי מכירות

כנסיית השכל זה לא אני
מוסיקה ישראלית

זה לא אני

מי שולט על התנועה בהוויה, על ההתרחשויות והשפעתן על הבנאדם? רן אלמליח מבהיר: "זה לא אני". לי אין יד ושליטה על המתרחש – בכל מובן חושי – ריח, ראיה, שמיעה. גם לא על אותה ציפור ש"פרצה בשיר" ליד כביש סואן.

כנסיית השכל אני יודעת
מוסיקה ישראלית

אני יודעת

"שום דבר מזה לא הכין אותי אלייך" – למרות שהתחשלה בסיטואציות קשות בחייה – כשמדובר באובדן האהובה – לא הצליחה להתמודד. יורם חזן שר בלשון נקבה סיפורה של המקוננת.  מדוע לא שינה ללשון זכר כדי להרוויח אמינות? אלמלא קראתי את

כנסיית השכל - זה לא אני
מוסיקה ישראלית

זה לא אני

מי שולט על התנועה בהוויה, על ההתרחשויות והשפעתן על הבנאדם? רן אלמליח מבהיר: "זה לא אני". לי אין יד ושליטה על המתרחש – בכל מובן חושי – ריח, ראיה, שמיעה. גם לא על אותה ציפור ש"פרצה בשיר" ליד כביש סואן.

אהוד בנאי יורם חזן צילום: מרגלית חרסונסקי
מוסיקה ישראלית

אני מאמין

מהי אהבה? רן אלמליח אינו מאמין באהבה. הוא מאמין במושא האהבה, במי שגורמת לירח להתבייש. המגע הפיסי אתה חזק מכל מושג ערטילאי. צחוקה יכול להמיס קרח. יורם חזן שר  את האמונה בתשוקה, כמו היא בגופו וגם בנפשו. כשאהוד בנאי הצטרף לשיר את

הופעות

וכנסיית השכל ההופעה

אחרי "תגידי שטוב", שיר אחרון, הבנתי שקרה משהו יותר מטוב בחיבור בין אהוד בנאי לנסיית השכל. זה התחיל עוד לפני כן: כשאהוד ויורם חזן שרו "אני מאמין". הרגשתי לא רק ראשים מדברים, אלא מפגש נשמות. הטרובדור וזמר הנשמה במפגש עם

אפילו אז

את השיר הזה לא ינגנו בחתונות. טוטאל דיפרסיה ביחסי בינו בינה. גם כשלכאורה היה נפלא, הם ראו את הסוף – "מזדחל כמו גנב מאחור". על אחת כמה וכמה – לאחר מכן – רע לתפארת. ימים אפורים ללא תקווה, ללא תקנה.

מעל הים

פתאום תזמורת אנדלוסית חוברת לכנסייה. מצד שני – כנסיית השכל מאתגרת עצמה בחיבורים לא צפויים. הגיעה אפילו עד ריטה. שאלת האינטגרטיביות (ההשתלבות, ההתמזגות) לא תמיד נבחנת לעומק. אבל הכנסייה לפחות מנסה לא לשעמם את עצמה. השאלה אם יישום האתגר מוצדק

מים שקטים חלק א'

מה שהיה ומה שעכשיו: מה קורה לאנשים שפעם חיו ללא מודעות לעצמם, לבעיות הנפש שלהם ("כשהגיטרות ניגנו חזק ידענו לצחוק") ועכשיו "פוחדים לחיות", נותרו רק רסיסים של אהבה ושקט שלפני הסערה ומה שנראה שקט עלול לפגוע לעומק ("עכשיו זה מים

דילוג לתוכן