שי גבסו לא דיברנו כבר שנתיים
אז מה עבר עליו במשך שנתיים שלא דיבר עם מישהו, שהוא מגיע למסקנה, שאחרי כל מה שעבר – "אדם רוצה להיות מה שהוא רוצה להיות". מודעות עצמית היא דרך שבה אנחנו לומדים להכיר את עצמנו, את התחושות, המחשבות, התפיסות, הרגשות,
אז מה עבר עליו במשך שנתיים שלא דיבר עם מישהו, שהוא מגיע למסקנה, שאחרי כל מה שעבר – "אדם רוצה להיות מה שהוא רוצה להיות". מודעות עצמית היא דרך שבה אנחנו לומדים להכיר את עצמנו, את התחושות, המחשבות, התפיסות, הרגשות,
למה בדיוק מוכן שי גבסו? לחשיפה? לתקשורת? האם זה קשור להשתתפות ב"זמר במסיכה"? מכל מקום, הוא מבהיר, כי השפה האמיתית היחידה היא שפת הנשמה. שיר חדש במסעות גבסו לחיפוש עצמי בעידן המודרני. עידכון תעודת זהות? "בא לי לי לעוף אבל
שי גבזו מפנטז חופשה באבו דאבי לרגל הנורמליזציה. מצד שני הוא חש קצת מוזר על רקע מה שמתרחש במקום שהוא גר. המגיפה, הסגר, הפוליטיקאים המטומטמים. איך מחברים שלום (נורמליזציה) עם מגיפה. מוזיקלית, אבו דאבי לא כאן, גם לא ישראל. גבסו
בנתיבי החיפוש העצמי, יש מנגינה אחת שאיתו תמיד הולכת. שי גבסו רגיש, רגשן, שר על אמונה, חלום, דרך. לב. שביל בלי שם. התשובות לשאלות שנמצאות בכוכבים. אני מאמין לסנטימנטליות המעט מתיפיפת (בטקסט) של גבסו, שלעיתים קצת עולה על גדותיה, אבל
ה"מקסימום נשכח" הוא המשפט הכי מענין בשיר האהבה המאוד סנטימנטלי ששר שי גבסו. איך אפשר לשכוח אהבה, אחרי המילים היפות, אחרי המטאפוריקה המאומצת, אחרי ההבטחות הנואשות? המאהב לוקח מקדם הבטחה אישי. אהבה שכותבת שירים, יהלומים לבנים שמכסים צוואר, גבהים שלא ראה, אבל
תמיד "נאהב-נכאב", תמיד "לבד תמיד איתך" . אלה הצירופים המנוגדים שיוצרים את הנרטיב של השיר. הנתיבים הסותרים של תחושות מעורבות. שיר על יחסים ברוח אופטימית. מה שהיא אומרת, מה שהוא מרגיש. "כשזה מרגיש עמוק בפנים/ תישארי תמיד צמוד", מסוג הטקסטים
מה שמתנקז אל תוך שיחה לילית בינו ובינה. מה שעובר לו בראש. מה שהוא מספר לה. (בדיחה על גיבורים?) מה שהיא מרגישה. מה התובנה? "אנשים זזים במעגלים"? טקסט אקראי שממתין למוסיקה שתהפוך אותו מיוחד/ מעניין יותר ממה שהוא שחור על
לשי גבסו יש מסר הנוגע לחייו האישיים. הוא בחר באנגלית כדי להעביר אותו לציבור: אני יוצא למסע הזוי בנבכי הדמיון לנסות לגלות את עצמי מחדש, למצוא את החיים שמתחת לחיים. גבסו שר ברגש עצור חלום ואידיאל. עורג אל המנוחה והנחלה, מצב שכל
לפי הטון והמנגינה העצובה – שי גבסו במצוקה. ניסיתי לפענח מהותה. מצאתי רצף משפטים, שמעיד על בלבול. איך לראות דברים? מה עובר בראש? בלבול כשלעצמו מעיד על סערת/ מערבולת רגשות. הבנאדם מסתכל על דברים אחרת. נוגע ב"טלוויזיה" ב"סינדרלה", נמצא על
מהדורת הדלוקס של "כל הימים" מכילה בונוס של 3 שירים. ניצלתי ההזדמנות להקשיב ל – "מ.ש.ו.ג.ע", שעד היום חמק ממני או שאני חמקתי ממנו (עומס מ.ט.ו.ר.ף), למרות ההמלצות בנוסח – "אתה חייב לשמוע" שי גבסו בחר לתאר פערים בין מציאות
כבר עשר שנים ששי גבסו נמצא בתהליך לא פשוט של חיפוש עצמו, של ניסיונות להיטען מחדש, להגיע להשראה הנחשקת, לעיצובו האומנותי. הדרך הפתלתלה לא סייעה לו להיות ממוקד בסגנון. האקלקטיות, נדמה לי, עיכבה פריצת דרך בגדול, כי בבסיס מדובר בכישרון
"את יודעת, לפעמים אני מחפש במקומות שאין מה למצוא בהם" שי גבסו חיפש ומצא במקומות שיש מה למצוא בהם. מה רע בהתיישרות על מסלול אמצע הדרך אם אתה משדר דברי אמת. אני שומע מנגינות מחניפות, הפקה מוסיקלית שמנסה למצוא דרך