מותו היה פתאומי ולא נתפס. איש נפלא, מורה ופרסונה כל כך אהובה. בערב שערכו לכבודו קיבלנו כמעט את מלוא התמונה על סיפור חייו, וכמו שאומרת הקלישאה – הוא לא ידע שהוא כזה. אם מדברים על ג'אז ישראלי עכשווי – אין
דניאל זמיר, נשפן ג'אז ורסטילי-פלורליסטי, איש דת ואמונה, יוצא מעמדה של איך פונים לקהל הרחב של שוחרי ג'אז, פופ, אתני כאחד. איך עוברים מחתונה אחת לחתונה שניה בעת ובעונה אחת ורוקדים על שתיהן. אני לא ממציא דבר: בפתח החוברת כותב
האלבום של מיקה הרי הוא מסוג האלבומים שעליהם אני אומר: תקשיבו ואחר-כך נדבר. הקשבתי פעם שלישית, ואני לוקח למכונית (האי הבודד המודרני) להקשבה רביעית וחמישית. אולי כדאי לקצר בדיבורים, כי מילים לא יוכלו לספר את ששמעתי. מיקה הרי היא זמרת
טריו אבישי כהן נחת באמפי שוני למחרת פריז. ההופעה ה-51 (!) בחודשיים וחצי האחרונים. האמפי מפוצץ. מופע ג'אז סולד אאוט של ג'אזיסט ישראלי. יש דבר כזה. האמת? להגיד ג'אז על אבישי כהן – ממש לא מדויק. נדייק יותר, כי במקרה
הדבר המהותי שקרה לקרן מלכה הוא החיבור לאבישי כהן – העיבודים, ההפקה המוסיקלית,גם הנגנים שבחר – הוא עצמו בקונטרבס ובבס, שי מאסטרו בפסנתר, איתמר דוארי – כלי הקשה, גיא שוהם – גיטרות. התחלתי בכהן, כי מלכה הייתה זקוקה להרכב שיעניק
מי צריך מלים אחרי הדיאלוג הזה של הסקסופוניסט והפסנתרן. תנו לי את יובל ושי לסוף שבוע, ואני נמלט משאון העולם הזה בעונג מהול בכל מה שצליליהם משדרים – יופי פיוטי, תוגה מחלחלת. אלתור של הדדיות מופלאה. מלודיות של הרמוניה מופלאה.
