שי נחייסי המרחק
על רקע צלילים אלקטרוניים אולד סקול, נכנסים למסלול של דרמת יחסים עצובה. "בואי נתרסק עד הסוף/ נישבר ונחשוף/ את כל המרחק הנורא/ שהבאנו עלינו מתוך אהבה". מה המרחק? למה התכוון היוצר שי נחייסי – ב"הלתרסק" מתוך אהבה? מבחינת הלחן והשירה
על רקע צלילים אלקטרוניים אולד סקול, נכנסים למסלול של דרמת יחסים עצובה. "בואי נתרסק עד הסוף/ נישבר ונחשוף/ את כל המרחק הנורא/ שהבאנו עלינו מתוך אהבה". מה המרחק? למה התכוון היוצר שי נחייסי – ב"הלתרסק" מתוך אהבה? מבחינת הלחן והשירה
שי נחייסי עוסק בתופעה מוכרת: ילדים בוגרים/ צעירים (ולעיתים קרובות להם עצמם כבר ילדים משלהם), מבקשים עזרה באיחוי קרעים משפחתיים, לעיתים כאלו הנמשכים שנים וכן בליבון ענייינים לא סגורים מן העבר שמלווים את המשפחה כמו צל. משברים וקונפליקטים מתמשכים במשפחת
יהיה נכון לומר ששי נחייסי חי בסרט? כלומר: הצורה שבה הוא חווה את המציאות היא כאילו מחט עמוסה באדרנלין תקועה בתוכו. לב רועש, הראש תמיד עובד, רץ בתוך סיפור. מעייף לא? אבל אז מגיעה המוסיקה: "צליל מתגבר יוצא מכלי שבור".
השיר נכתב לפני הסדרה "המרוקאים החדשים" כהתרפקות על הסבתא התוניסאית שמבטאת את האהבה והחום למשפחה בין השאר בתבשילים שהיא מכינה בסירים הגדולים. נזכרתי בזוהרה אלפסיה מהשיר של ארז ביטון, זמרת החצר המוערצת אצל מוחמד החמישי ברבט מרוקו, שחיילים נלחמו בסכינים
עוצמת הרגש של שי נחייסי מופנית אל גורם הזמן בחייו. הוא (הזמן) מנהל אותנו. במקרה של היוצר – עניין קריטי. רגע השיר היה מונח לפניך, רגע הבא – התנדף. הרגעים האלה שהנשמה מייצרת את מה שרצית להגיד – נדירים, אם
ההתייפייפות במילות האהבה מגיעה לנדוש – "שום דבר חדש תחת השמש", לפרוזה הפשטנית – "ההווה איתך מכתיב את האושר". בסופו של דבר, שי נחייסי רצה לומר שאהבה היא "מנגינה בלי מילים". צודק: השתיקה לעיתים טובה לאהבה. יש מילים כמו שעלולות
ניכנס לזרם התודעה של שי נחייסי. הוא לא יחזור עוד למוסיקה ישנה מרוחקת מהלב. הארה פנימית מובילה אותו עכשיו לכיוונים מנוגדים. מילים קדושות ממלאות את כל מה שחסר בו, ועדין חצוי בין קודש לחול, "שחקן בודד בין מגרשים". כיצד מודדים או מגדירים
"אם אמצא מנוח לזכור", לזכור את מה? מה עומד מאחורי המשפט? יגידו שבשירה, אתה משאיר מקום לדמיון, אם אינך קורא את הקומוניקט שהועבר לעיתונאי. "פעם רציתי רק ללכת עכשיו להישאר" – למה מתכוון המשורר? ומדוע הוא מבקש אותה ללמד אותו
שיר ייאוש קונבנציונאלי. רבים יזדהו. המלחמה היומיומית בעצמך. אתה אפילו לא מתרגש מריגוש חדש. שי נחייסי שואל סתמית – "מה מסתתר מתחת לייאוש?" התשובות נמצאות בשיר. המלחמה היא בעצמך, בריקנות, אבל נראה כי בכל זאת קיימת מצוקה שאין עליה תשובות,
עוד שיר אהבה? אז כן. עוד שיר אהבה, ולא מהמשובחים. "הרגשתי שאת יודעת אותי מרוב אהבה / הבטן אינה משקרת היא אף פעם לא טועה". זה הסיפור, כולל הקלישאה הסחוטה – "הבטן אינה משקרת". כמי שחורש עשרות שירי אהבה חדשים בחודש,