שלומית אהרון

דיבור של דמעות. הדמעה הופכת ישות. מה פתאום צצה לה ככה דמעה "באמצע היום, באמצע הרחוב  בשום מקום"? על אלו דמעות שרה שלומית אהרון? בדף המידע שהגיע עם השיר מדברים רוח התקופה הזו, הגם שהשיר נכתב לפני השבעה באוקטובר. דמעות

אולי שלומית אהרון תקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. בינתיים היא נמצאת על התסכול שהעבירה לה רחל שפירא. הבנאדם שמתעורר בבוקר, מלא דאגה ופחד כאילו הוא אחראי לגורלו של היקום. אהרון מבקשת להרגיע, להתנתק מעצמה, להרפות, או במילים פשוטות

השיר זרק אותי 43 שנים אחורה ל – "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב / לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב / לשמוע חלילים ברוח החופשית / ולהתחיל מבראשית" של נעמי שמר, ששרו שלומית אהרון ולהקת "הכל עובר חביבי".

אז איזה שושן נקטף על ידי היד הנעלמה? האדום או הלבן? לשיר הזה לפחות עוד 13 ביצועים מוקלטים. הוא נכתב בשנת 1943 על מפית נייר בקפה "כסית" בתל-אביב. יעקב אורלנד ומרדכי זעירא ישבו שם עם שרה, אשתו של זעירא והגישו לה שני שושנים, אותם קנו

שלומית אהרון מנסה גרסה חדשה לשיר ישן המוכר מאסתר עופרים. מה מחפשים בקאבר? ברף הגבוה – פרשנות שתעניק לשיר רובד מיוחד עד כדי העברתו למגרש חדש. אהרון מבצעת את השיר במיומנות של זמרת מעולה, ברגישות גבוהה ובהצדעה לשיר כנכס מוסיקלי. מצד

נדיר לשמוע שירים שמזכירים "זמר עברי" בנוסח הקלאסיקות הישראליות של  דור המלחינים של פעם.  עפר בשן מתגלה כממשיכם של המלחינים ההם – בליריות של המלודיה, בהרמוניה, בעיבוד עתיר צליל כלי מיתרים. בשן הוא מלחין ומעבד צעיר יחסית, והחיבור שלו לנוסחים

אני מצטרף לשלומית אהרון בקריאתה לשמור על השיר הפשוט, שעלול להיעלם עם רוחות הסתיו – "אם לא ירד כאן גשם של חסד". למעשה – שיר שהוא משל למחסור בכל מה שחברה זקוקה  לו כדי להיות חברה בריאה ושפויה –  נדיבות,

יש לי בעיה עם שירים פונקציונאליים שנכתבים בהזמנה למטרה מסוימת, כאשר המאזין הלא מיודע נשאר תוהה על הסיפור שמאחורי. השיר הזה – ללא מידע מלווה – ישאיר את המקשיב לא מבין. לפי דף המידע המתלווה, השיר יוצא ליום הבינלאומי למאבק

תשובה על השאלה מהו "שקט אמיתי" נבקש מכותב המילים שחר אריאל. את התשובה הרגשית נקבל משלומית אהרון ששרה  על אי רצונה ב"שקט אמיתי" – "כשאני איתך הכל נהיה סערה/ אתה כמו תלתל כמו טיפות הטל/ נוסק שוב על גל".אחד השירים