האלבום נפתח כסרט מתח. המוסיקה של "צב" מכניסה מיד למסלול קודר, אפלולי, שירה מדוכדכת של טון נמוך. הוא שר אליה – "ואני הולך לאט כמו צב עם בית על הגב/אני הולך איתך בונה לך בית על אגם". היא לעולם לא
"עושים אהבה בלועו של דרקון" – את התמונה הסוריאליסטית שר שלומי ברכה בטון קודר. אהבה? – סיוט. נצטרף למסע המסתורי שלו למצוא נחמה (אהבה) בעולם נורא. הכניסה ללוע דרקון (פולט אש) מבטלת כל סיכוי. רחוב הירקון הוא הדרקון המתפתל לאורכו