שמוליק נויפלד

שלמה ארצי שר "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". כל מי שאי פעם חווה משבר נפשי יודע, יש תחושה שזה לעולם לא ייגמר. משברים יכולים להיות דבר מורכב להתמודדות, אנחנו עלולים להרגיש מאד בודדים ונפחדים, וכאשר נראה אנשים אחרים שמחים, 

כל נשימה נשמה, כל נשמה דאגה, ואף מילה על מלחמה. זה מה שמייחד את השיר. טוב לכל עת. זהו שיר לנצח גם בזכות מנגינה שמחלחלת לנשמה בעצבותה היפה. משפחת נויפלד, שמוליק ורועי, תרגמו את תחושותיהם על רקע מה שעובר על

לא האמנתי שאיזשהו מוסיקאי ינסה לאתגר בלחן חדש  את "שלח לי שקט" המקסים שהלחין יובל מסנר, שדנה ברגר שרה במסגרת להקת "בלאגן" בשנות התשעים. וולך כתבה שיר־תפילה מהפנט על כמיהה טוטאלית לשלווה, הגנה, בטחון (״תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט טוֹב מוּגָן״). החזרתיות

יוצרים צעירים מלחינים איזושהי מצוקה בפסקול מלנכולי נוגה, עטוף בהרמוניות אפלוליות. לא ברור מה בדיוק מציק לרועי נויפלד. גם הוא לא ממש מפוקס – "אולי זה עוד סתם פצע ישן". חולם שכל העולם עוצר, מייחל לעצמו לא להישבר. מרגיש את

השבירות בקולה של מיקה קרני מתכתבת עם סיפור הפגיעות של המאוהבת המתוסכלת. המנגינה, העיבוד משרתים את הנרטיב שלה בצניעות כובשת. קרני שרה על אהבה המובילה לחרדה. היא יודעת שהוא אוהב אותה, אבל לא תמיד קורא אותה. היא מנסה להדחיק, לטשטש

הטון האפלולי, המנגינה, האווירה הילכו עלי קסם כבר מהאזנה ראשונה. ככה לא כותבים היום. כה לא מלחינים היום. אסי לוי שרה שיר התפעלות מהתבוננות בטבע ובנוף. זוהי הסתכלות של פליאה מלווה בהיבט מהורהר: "איך אפשר שלא להתפלא/ איך כל אחד

שיר שהולך איתה מהאלבום "מירי מסיקה" (2005), ממשיך להתנוסס בפסגת הרפרטואר שלה. האהבה, שברונה, אובדנה, אכזריותה – חברו לסיפור אישי, שמתנגן במנגינת געגועים במקצב וואלס. מעין שנסון. משפטים שעל הנייר נראים נדושים מתורגמים אצל מסיקה לעוצמה פנימית נפלאה. גם אם

אני מאלה שקורא טקסטים לפני שמאזין ליצירה השלמה. רום שינדלר כתבה שיר שנראה כמו תרגיל טכני בסדנא לכתיבת שירים. שינדלר מביעה געגוע לאהוב אחרי שנה שנפרדו. הרגשות צפים מחדש. היא מבקשת לחדש יחסים לאט ובהדרגה. השיר כתוב פשוט, חסר ברק

אלוהים ברא את האדם – כדי שיחווה את את יופיה של הבריאה. יונתן רזאל מתייחס ליופי הזה שיש בו צלילים וצבעים ואור אלוהי, וכשאתה ער להם, אז אתה מאושר. אתה שמח. היופי נועד לאדם, כי  אם אין מתבוננים בו הוא

פתאום רוצה להיות טוב? מה קרה? אמר מי שאמר כי הרע הגמור משלים את הטוב, והמעשים הרעים מקרבים לתיקון. הבעיה שלנו, ששבתפיסה היום יומית, מיד מזדקר בעינינו הרע, אבל אילו היו מודעים לתוצאות, היינו מבינים כמה בני האדם מזדככים ומתכפרים

הגעגועים לבית הישן הולידו אצל רועי נויפלד רגש של צער גואה.  הכמיהה למקומות ואנשים בעבר נובעת מהריחוק בזמן. לא מדובר בתסמין של דיכאון וחרדה אלא ערגה לסביבה מוכרת, שהזמן גרם להדחקתה מסיבות שונות, והיא מתעוררת לפתע מתוך התחברות רגשית זמנית.

מאיר גולדברג טווה שיר באמצעות חלקי פסוקים – רובם מתהילים. ("גשם נדבות", "כתמר יפרח", "לא גבה ליבי", "חסד ואמת") כדי להסביר את מקור ההשראה ומהות היוצר-היצירה על מורכבותם כולל אלמנטים של מוסר ויושרה. הטקסט שזור פסוקים תפורים במלאכת פאזל דקדקנית,

רועי נויפלד פותח את השיר בקול מעורפל, מלווה בהרמוניה שמימית, עובר למגרש האלקטרוני כדי לשיר סערת רגשות. השיר הקצר אינו שומר על אחידות טקסטואלית. "אין לי אף מילה לעטוף איתה חיים שלמים" הוא משפט מרופרף מול משפט חזק שמתמקד בתאור  מהפך –

איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. נדמה שפופ נולד בשביל שירי אהבה. אהבה מהי?התשובה היא בדרך כלל במהות חסרונה. ז'אק ברל בוחן אותה במבט עתידי –  "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". רועי נויפלד

זה סיפור עצוב על מי שממשיך לחלום את מי שאינה איתו, ודמותה החסרה ממשיכה למלא את חייו. החולם יספר עוד פעמים רבות את סיפור החיים בלעדיה. יש מי שמקשיב למנטרה הזו. שמע אותה שוב ושוב עד שהוא מגיב בחוסר סבלנות

כותב המילים ניסה לייצר תובנה על בסיס הפער בין נבואה וחזון ובין לילות אהבה מתוקים. נבואה – תופעה רוחנית  הנאצלת על האדם  ממקור עליון כדי להביאו למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות על העתיד. ליל אהבה מתוק

ממלחמה למלחמה ממשיכים להבטיח שלא תהיה עוד מלחמה, ובחורים צעירים לא יוחזרו עוד בארונות. המציאות טופחת על פנינו,. מחזירה למשא הכאב הבלתי נגמר,  כאילו המציאות המרה היא גורל שנחרץ לעד, מנת חלקו של האדם באשר הוא. כמעט כמו המוות, הצורך

יובל כספין אימץ לחלוטין את השיר המוכר ממירי מסיקה לחיקו – גם מבחינת התאמת המילים לסיפור שלו. השיר שהולך עם מסיקה מהאלבום "מירי מסיקה" (2005), וממשיך להתנוסס בפסגת הרפרטואר שלה, מתאר את האהבה, שברונה, אובדנה, אכזריותה. הסיפור מגיע במנגינת געגועים

אותה תשובה שמתקשים לתת על השאלה "מהי אהבה?" היא אותה תשובה שזוג האוהבים לשעבר יתקשה לתת על סופה של תחושה משותפת שהציתה את ההתרגשות הזו שחווים באהבה. איך אפשר להחזיר החיוך ההוא שהפיל כוכב על שפת הים – ועכשיו התכווץ.

בהתרפקות על האהבה, עובר הדובר משגרת היחסים מהעבר לעתיד – "אני רואה שם כבר את שנינו,/ יושבים מקומטים,/ כמעט מתים/ מאהבה". הביטוי "מתים מאהבה" בכפל המשמעות שלו מכיל את מהות היחסים בין השניים על כל מה שעבר עליהם. בהתגעגעות הזו אין

"באמת  שרציתי" מגיע בהדרן. שמוליק נויפלד, שהלחין למילים של טל רביב עלה ללוות. ופתאום קיבלתי זמרת, נקיה ממניירות, מתכנסת לתוך עצמה, שרה את הסיפור בהפנמה נכונה. הייתי זקוק לשיר הזה כדי להבין, שאני כנראה אהנה יותר משי-לי עטרי במופע הבא

מאיר גולדברג כל כך מאוהב, שהוא שרבט את כל הקלישאות והסופרלטיבים הפשטניים האלו על אהבה, שנשמעים כשליפה מהשרוול? שיר על הבחירה/זכייה באהבה הגדולה אחרי ימים נטולי אהבה, ומרגע שנכנסה לחייו – הוארו ימיו האפורים. המוסיקה מובילה את ישי לוי למחוזות

יש לי בעיה עם שירים פונקציונאליים שנכתבים בהזמנה למטרה מסוימת, כאשר המאזין הלא מיודע נשאר תוהה על הסיפור שמאחורי. השיר הזה – ללא מידע מלווה – ישאיר את המקשיב לא מבין. לפי דף המידע המתלווה, השיר יוצא ליום הבינלאומי למאבק

אנחנו במדור לשירים שהתנחלו בתודעה הקולקטיבית. גלי עטרי, הדודה של שי לי עטרי, שרה בזמנה את הדואט עם מני בגר (האלבום "קח אותי הביתה" – 1981) רחל שפירא כתבה שיר לשני זמרים, דיאלוג של אוהבים השופכים את צערם בשעת פרידה

מהו השיר של יהודה עמיחי שהיא מצטטת? לא מגיע לנו המאזינים להתבשם מניחוחו? שנבין מהו אושר לפי המשורר? אבל כותב המילים הכניס רק "עמיחי". מותג ספרותי יעיל. נשמע כאילו גם הזמרת אינה יודעת מהו אושר לפי עמיחי, היא רק יודעת

אחרי 8 שירים (יש 13) לחצתי סטופ. בוא נרגיע. הייתה תחושה שכל שיר מעצים את המלודרמה האישית של בן אלקיים, שאני נע על אותו ציר טקסטואלי-מוסיקלי מוצף ייסורים, שגורם להפסיק להבחין בין שיר לשיר. אז לקחתי מנוחה מעודף האמוציות של

פרויקטים מוסיקליים של יוצרים-מפיקים מקומיים מוצאים דרכם אל הזרם המרכזי של הפופ. זהו אפיק פופ, בו יוצרים בוחרים לעצמם מבצעים שונים ההולמים את האוריינטציה המוסיקלית שלהם. עידן רייכל התווה דרך קוסמופוליטית נפלאה. עופר מאירי יצר סגנון משלו – במטרופולין. שמוליק