תאיר סיבוני

הטירוף, השיגעון עוד בוער לה בלשון. עכשיו – צער הלב. " לפעמים צריך לתת ללב פנים", שרה ענבר זיגדון. שורה שלא תמצאו בשירי שברון אהבה שכיחים. וגם: "לדעת להגיד מילים/ לא לפחד להיות עצוב/ להשלים לאהוב את הבפנים/ צלקות הופכות

תומר עפרון "הולך לאיבוד" ביחסים בינו ובינה במנגינות פשוטות, בעיבודים אקוסטיים בהירים. בטון רך, בהבעה לא דרמטית. סינגר סונגרייטר מעט נוגה, מעט ענוג ששר בלי להיסחף:  "מה שביני ובינך עכשיו / נמצא מול הנוף החולף / ולא מתעייף גם עם

תומר עפרון שר על חוסר בהירות/ ודאות ביחסים בינו ובינה שמכניסים לתסכול. הולך לאיבוד – בדרך שהיא מגיבה אליו. זה לא רק מה שהוא מרגיש כלפיה, אלא גם מה שהיא חשה כלפיו – דרך מבטו ("היא קצת נזהרת/ רק שלא

לא קל לבנאדם. תחושת מחנק. פצוע מבפנים. דלתות נטרקות בפנים. מחפש ניצוץ של ביטחון, מחלומות גדולים נזהר, ועדיין מייחל לרגע מאושר. יכול להיות שהרגע המאושר הוא השיר הזה. תחליף להוצאות על פסיכולוג. כמה טוב שאפשר לשפוך את  המועקות לתוך מעבד