אני זוכר בשנות התשעים רוקרית עבריה, שכנראה רצתה להיות ג'ניס ג'ופלין מקומית. כשסי היימן שרה במועדון לוגוס ז"ל "באת אלי ולקחת אותי אליך", שמעתי זמרת רוק, ששרה רוק בעברית, הולכת חזק עם הקצב, עושה בלוז מ"עולם תעשייתי" בנגינת מפוחית נסערת. סי היימן
תומר עפרון "הולך לאיבוד" ביחסים בינו ובינה במנגינות פשוטות, בעיבודים אקוסטיים בהירים. בטון רך, בהבעה לא דרמטית. סינגר סונגרייטר מעט נוגה, מעט ענוג ששר בלי להיסחף: "מה שביני ובינך עכשיו / נמצא מול הנוף החולף / ולא מתעייף גם עם
תומר עפרון שר על חוסר בהירות/ ודאות ביחסים בינו ובינה שמכניסים לתסכול. הולך לאיבוד – בדרך שהיא מגיבה אליו. זה לא רק מה שהוא מרגיש כלפיה, אלא גם מה שהיא חשה כלפיו – דרך מבטו ("היא קצת נזהרת/ רק שלא
