בתחילת הקליפ לציון השת"פ המוסיקלי הראשון בין ישראל לאמירויות, קולטת העין נחש מאיים זוחל. זה נראה כמו תחילתו של סרט מתח. משהו לא טוב קורה. ואז – חפלה. אנטי קליימקס כבר במערכה הראשונה. לא נחש ולא עקרב. בקטנה – תחושה
כנראה ש-38 המעלות עשו משהו לא טוב לזמר. הטקסט נשמע בליל מילים היסטרי על פס הקול האלקטרו פאנקי, שאם אין לך אותו (את המילים) ביד – אין סיכוי שתבין מה רוצה נדב גדג' מחייך. טוב שההיסטריה הזו נקטעת בבית מלודי המוגש
הייתי ממליץ להנרי להפנות את תשומת ליבם של עורכי ספר הגינס. יש סיכוי שהוא יכנס עם "השיר המולחן הקצר ביותר". את הנרי לא מעניין עומק. הוא צריך מילים בשביל שה – EDM שלו יעבוד טוב. זה עובד. האמצעים מקדשים את
אם כל העולם כבר יודע שהיא בגדה בך – אז מה אתה מילל? תשאיר את הפרטים האינטימיים אצלך, וחסוך מאיתנו את הטראומה העוברת עליך. למה לחשוף עוד יותר? נו טוב, בז'אנר המזרחי, גברים ממשיכים להתייפח בלילה, כואבים עד כלות בגידת
לפי הקליפ, מסיבת הבנות עלולה הייתה להסתיים באורגיה. מראה העיניים –ערב בנות פוחזות בבית עשירים (בריכת שחיה), שמתחילה בבחורות בוגרות וממשיכה בבנות עשרה, ואז חוזרת לבוגרות עם צ'יפנדייל שמגיש משקאות. קיצר: עולם בנות של ריקנות והוללות. משמע אוזניים: דאנס מתקתק,
למה לא שמרו את השיר הזה לאירוויזיון הבא? מצד שני אחרי שסלבדור סורבל זכה עם שיר פורטוגזי אישי בעל איכות של שנסון אותנטי, אולי בכל זאת התקדמנו. אולי אירופה כבר לא קונה מוצרי EDM אינסטנט. דנה לפידות משחקת אותה קצת
בזמר הים תיכוני המקומי – הגברים הנבגדים בוכים יותר מאשר הנבגדות, אולי מהסיבה הסטטיסטית הפשוטה שישי יותר זמרים בז'אנר הזה מאשר זמרות. שרית חדד מייצגת נבגדת בטקסט שחוק ומרופט – איך איך הוא יכול היה לעשות לה את זה ולבגוד
לא הגיע הזמן להחליף דיסקט? המאמי לא עונה לו. איך פעם היא רצתה אותו. איך פעם הייתה שלו. עצוב? לא ממש. אנכרוניזם? – ממש. הדאנס הים תיכוני הקצבי הבומבסטי כבר מזמן ירד ליגה או שתיים. הוא ימשיך לרדת. אלקנה מרציאנו
הראל סקעת יוצא מהארון לרחובות בחגיגה של חשיפת ה"אני" האמיתי לעצמו ולעולם. מביע השחרור והחופש האישיים, אחרי שעבר תהליך בתובנה של מיצוי האמת של עצמו. אחרי ששבע מרורים, כבר לא פוחד, מרגיש חדש. משוחרר. משהו כמו – ברוך השם, עברתי
מאז אלבומה הרביעי שיצא ב-2007, לא שמענו משהו חדש משרון חזיז, והנה הקאבר הזה ל"מארש הדייגים" הפורטוגזי, סמבה המוכרת בביצועים שונים, בעיקר של הדודאים משנת 1974. אין לי מושג מה מביא את חזיז להוציא את השיר, שמשובץ במופע הנקרא "מסיבה
והשאלה היא: איך הוא יודע שדנה צחקה בהולנד – אם הוא אינו יודע "בגלל מה" או "בשביל מה" צחקה, כלומר את סיבת הצחוק או תכלית הצחוק. יכול להיות שהיא כתבה לו בגלויה, שהיא צחקה נורא בהולנד, אבל תספר לו רק
האהבה ושברונה. סטטיסטיקות יוכיחו שיש עוד מיליון טקסטים כאלה. עכשיו כשהיא מבינה שאין כבר מה להפסיד, היא משוחררת ממתחם האהבה המגודר, אם תרגמתי נכון gated love. לא המילים יובילו את השיר למתחם המנוני הקיץ, אלא העיבוד וההפקה המוסיקליים, שבהחלט מכניסים
קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,/קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי –/ בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי:/ מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי / ִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ,/ נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל-בֵּיתִי. (ח.נ. ביאליק) השורות למעלה אינן של Henree. אין שום בעיה לקחת ממקור גבוה כמו ח.נ ביאליק.
קול דרימי (מלשון Dream) חדר-מיטות + מקצב מידטמפו ועיבוד צ'ילאאוט מייצר את החלום של שרי גבעתי. למה משפט בצרפתית בניחוח שרמנטי? נו טוב, אחרי הכול, הגברת בשיר חולמת להגיע לפריז (לא נראה שיש בעיה קשה עם ה"נשיקה המתמשכת"), אז הזלפה של כמה
חוזרים לסגנון הישן: מעריצים מטרידים ככה סתם ברחוב. לא אס.אם.אסים. לא קול מסתורי בסלולר. לא משטרה שאורבת למטרידן. פשוט על המדרכה – עיניים ננעצות, ונכנסים בעמוד. וגם נורא ישראלי – "תגידי מותק, מה עובר עלייך מותק", יענו, בסבבה. המותק ההורסת אמורה
