אחרי ששמעתי את האלבום החדש של מאיה בלזיצמן את מתן אפרת, חשבתי שלא יהיה לי הרבה מה לומר על הופעת ההשקה. טעיתי. יש עוד משהו לומר על הצמד, אחרי הסטנדינג אוביישן המוצדקים שהם קיבלו, אחרי  Gypsy  ו"ושום סלע" שבלזיצמן שרה בטון נוגה מצמרר בעיבוד מרטיט לצ'לו, היה ברור, שזה לא הולך להיות ערב של להיטים. האופן שבלזיצמן שרה תוך ליווי עצמי נשמע אינטרקציה מופתית בין כלי לקול. מוסיקה נטו, רצינית, עשויה היטב, ולא משנה מהו הז'אנר. מנהלת  שיח עם הצ'לו בצליל אקספרסיבי, בהבעת תחושות שקיימת בתנועות, בהבעות הפנים. היא שרה שיר לירי כ"מישהו" למילים של רחל שפירא בטון חמלה נואש, כאילו זה בעצמותיה.  היא לקחה את "עד העונג הבא" של ענבל פרלמוטר והמכשפות למקום אפלולי,  פירקה את השיר ובנתה אותו מחדש באינטרפרטציה  דרמטית מסעירה.
הערב, כמו האלבום, נקרא "שני יסודות".  מוסיקה שנתפרת משני עולמות שונים. מאיה (שירה, צ'לו) מקרינה את הפן הקלאסי ומתן (תופים) – הרוקיסטי. החיבור הוא שילוב אפקטיבי של שני היסודות, עולם אקלקטי אטרקטיבי, הפתוח לחידושים והפתעות. Yellow Storm, האינסטרומנטאלי, הוא מבחינה זו רגע שיא – מוסיקה של התרחשות ואווירה, במבנה מוסיקלי מייצר מתח.
שירים שונים מז'אנרים שונים נתפרו בתפירה בלעדית, שיצרה רקמה מוסיקלית נפלאה בערב הזה. בלזיצמן היא הצגה של כלי וקול שחוברו יחדיו לגוף אחד, המייצר אנרגיות בלעדיות. היא לוקחת את השירים למחוזותיה בעוצמות תחושתיות, שמניעות אותה לביצועים עמוקים, כשהגוף שלה וגוף הצ'לו כמו הופכים ליישות אחת. בליזצמן עושה שימוש יפהפה בפלייבק בדגימת צלילים מוקלטים שלה תוך כדי נגינה כמו בשיר הדרמטי "חייל" שהלחינה למילים של יעקב אורלנד. סוג של ראפ אנטי מלחמתי, המתפתח לצלילים דרמטיים בנוסח השירים של ברטולד ברכט בעיבוד מורכב בקצב צעידה מפעים.– "אני חייל/ חייל טוב/ חייל יפה מאוד/ ללא כותרת/ שלום חייל/ דבר אני שומע".
העיבוד המורכב ל"ידיד נפש" בליווי שלישיית מיתרים ועוד היה מפסגות הערב, מיזוג של ליריות ודרמה בצליל מערבי מזרחי, בגרסה שהאריכה את השיר שבאלבום בכדקה. המנגינה, השירה והעיבוד הווקאלי – העניקו לפיוט את אחד הלחנים היפים שלו מתוך שלל הלחנים הקיימים. הגיוון מגיע עד  אוריינטציה ג'אזית ב  – They Can't Take It Away, בגרסה קצבית מלהיבה, כאשר הצ'לו הופך לקונטרבס. בהמשך שמענו סולו דרמטי של מאיה ל"היי שקטה" (ר.שפירא-י.פוליקר) המוכר מריקי גל, פיוז'ן מזרחי מערבי – "חיג'אז מנדרא" עם שלישיית המיתרים והעוד. הסיום – "כשהכל ייגמר" האירוני והכואב של שילה פרבר – אינטרפרטציה קודרת, שמכילה את עומק כוונת הכותבת בעיבוד מורכב שמתפתח מליריות קלאסית שקטה לדרמה סוערת בנגיעות רוק של מתן אפרת. שני יסודות  המייצרים אנרגיות מוסיקלית בלעדיות בעוצמות תחושתיות, בדקויות של צליל, במורכבויות העיבודים.
מאיה בלזיצמן הודתה לקראת סוף הערב לכל מי שתמך בה ובעזר שכנגדה בפרויקט ההדסארט. אני מעריך שיותר מכמה גבות הורמו. מימון המונים מתקשר בדרך כלל עם מוסיקה איכותית של אמנים בתחילת דרכם, שרוצים להגשים חלום. אבל מאיה בלזיצמן ומתן אפרת? הם כבר מזמן  לא שם, לידיעת  מי שמממנים אמנות ישראלית!

בהשתתפות: רוני סומק (קריאת השיר "תל אביב") טלי גולדברג, ניצן קאנטי, יוני גרטל (שלישיית מיתרים), יניב רבה (עוד)

צילום: מרגלית חרסונסקי

ביקורת אלבום

שירים
Gypsy, ושום סלע, עד העונג הבא, מישהו, Yellow Storm, תל אביב, חייל, שני יסודות, Julio Herrera, ידיד נפש, They Can't Take That היי שקטה, Easy Living, טורקי – חיג'אז מנדרא, כשהכל יגמר

עד העונג הבא

מישהו

Yellow Storm

חייל

חיג'אז מנדרא