מטאל או פרוג? שאלה שנשאלת כאשר נועלים מוסיקה במנעול סגנוני נטול פריצה. ההרכב השבדי (המסורתי) פרץ אותו, יצר "חוקים" משלו, ללא הכתבות של ז'אנר מסוים, מנגיעות ג'אז ועד קישוטים אקוסטיים שמחזירים לאלבום הבכורה של 1994 שנקרא Orchid ועד תיבולים מזרח-תיכוניים וגם ריפים הבי מטאל שאפיינו את Blackwater Park מ-2001.
פתיחה פסנתרנית מינורית ברוח ג'אז חופשי מלודי אינה מסמנת ההמשך, אבל היא חלק מההרפתקנות שיש בה גם אווירת פרוג-רוק החל משהיר הפותח Heritage. שירים כמו I Feel the Dark ו – Nepenthe מכניסים לאווירה אפלולית מזככת. צליל החליל הג'אזי ב – Famine מזכיר את ג'טר טול, זה כל הסיופר של opeth: השינויים על פני 8 דקות חריפים – משירה אינטימית של הסולן המצוין Mikael Akerfeldt מיקאֶל ואָקֶרְפֵלְדְט. לסערת רוק כבד. הקטע המאתגר ביותר בדיסק. תגדירו איך שתגדירו, לי האלבום נשמע רוק יצירתי-פרוגרסיבי, מאלבומי הרוק היותר מורכבים ששמעתי לאחרונה.
1. Heritage
2. The Devil’s Orchard
3. I Feel The Dark
4. Slither
5. Nepenthe
6. Häxprocess
7. Famine
8. The Lines In My Hand
9. Folklore
10. Marrow Of The
Mikael Åkerfeldt – All vocals, lead, rhythm and acoustic guitars, mellotron, grand piano
Fredrik Åkesson – Lead, rhythm guitars, acoustig guitars on ”Pyre”
Martin Mendez – Bass guitars
Martin Axenrot – Drums and percussion
Per Wiberg – Mellotron, grand & electric pianos, hammond B3
