עיון ביקורת
לרכישה >>

אילן וירצברג, מערבולת אסור ומותר (היי פידליטי, יולי 2012)

מוסיקה ישראלית

את הביטלס לא אגלה מחדש באמצעות אילן וירצברג, אבל משהו בצלילים של האלבום החדש מחדש הקשר הזה (עם הביטלס), מחזיר לימים שהיינו צעירים וחולמים, ואהבנו פופ בלי לשאול שאלות, כמו "מה זאת אומרת אהבה" (השיר התשיעי בדיסק) בלי לסווג ולתהות על מהות הז'אנר.
אבל אם ביטלס, אתחיל בשיר אחר: "יום חדש מתחיל" (כתבה: ענבר חודציזן). תקשיבו למטה. אם סיימתם – הבחנתם, כמוני, במעבר היפהפה שבין טון נמוך לגבוה. חשתם  שוירצברג נטש באמצע השיר, כדי להפליג לעולם מוסיקלי אחר, שנוגע אף בביטלס (במילים "בארץ רחוקה"). האינטראקציה עם המילים מושלמת. המעבר ממציאות שגרתית של בוקר חזרה אל המקומות שבהם הייתה בחלום. ליווי אקוסטי, קול רוטט-עורג, ההרמוניה שלוקחת לספירה האחרת, למקומות האלה שבחלום. סופרלטיב? שיר השנה, השיר המקורי היפה ששמעתי לאחרונה. פחות נדוש: יופיו הלא נודע.
עוד פחות נדוש: וירצברג מאוהב. מתח את השיר לכ-7 דקות כדי להעניק את המרחב הסיפורי-תחושתי לרוחבו ולעומקו.
גם ב"משחק שלא נגמר" – טקסט פשטני משהו על אהבה  – מזוהים געגועיו של  אילן וירצברג לימים של פופ ראשוני בנוסח הביטלס.
הקסם חוזר ב"סערה בלב" – (ענבר חודציזן), על סערות הימים וסערות הלב, כאשר האהוב קורא להצלה של מה שנראית לו "סירנה מתוקה". מנגינה, קול ועיבוד לגיטרות, שמכניסים אותנו לעין סערת הדואב והעורג בצלילים ובהרמוניות מכושפות.
"עדיף שתשתוק" (ענבר חודציזן) – הוא שיר חריג – מביע תסכול על חוסר יכולתך לשנות כי גם אם תצעק השמיימה. וירצברג מעניק לשיר הזה קצב פאנקי, שטוען בעוצמות רוקיות משכנעות בכנות תחושותיו, פלוס ליווי אפקטיבי של דיג'רידו.
צליל הגיטרה הג'ורג' הריסונית מגיע ב"לא איכפת לי שתלכי" – תובנות (ענבר חודציזן) מנקודת מבטו על היחסים שהסתיימו (כדי לחיות מחר – יש לשמוט את העבר) הקול הגבוה והגיטרות שרים יחד, וגם לפסנתר יש אמירה.
נוריד הילוך ל"מערבולת מותר ואסור" אילן וירצברג שר על פסק זמן בין שניים שנפגשים לטעום מהאסור. שיר על אהבה בלתי אפשרית, שיכולה להתקיים בזמן קצר בבועה האינטימית של השניים. היא הגיעה ממרחק. הוא המתין לה בבית הקפה. רגעים של התרגשות. "מערבולת מותר ואסור" של שני "עולמות רחוקים" שהמרחק ביניהם מתקצר עד שהוא (המרחק) נפער שוב.
וירצברג השלים את הטקסט בסאבטקסט מוסיקלי משלו, מייצר את תחושת המתח, הלחץ וחוסר האוויר שבפגישה בין שניים, שיש בה מעט חום, דריכות והתרגשות, אבל סיומה קשה. מזכיר את המיטב שבלחניו הקלאסיים, מקצב מידטמפו מדוד, סולו חשמלית אפקטיבי. קולו הגבוה והמאומץ משדר לא רק את הסיפור, אלא גם את תחושתו העמוקה והכנה על הסיטואציה המפעימה. אמנות החיבור בין מילים למוסיקה.
סיקסטיז? – את המנגינה, הטקסט והמלודיה נמצא ב"זבוב על הקיר" – (רוצה לדעת מה עובר בראש שלה) מהזן שמחזיר לימים של קליפורניה וביץ' בוייז, וגם איזשהו ניואנס יפהפה בעיבוד.
אחרי "מה תיקח איתך אל החיים", שיר שלוקח בשבי קסמו המלודי – על החולף במחשבתך כשאתה מביט בילדך.
אני יוצא ממערבולת מופלאה של צלילים, וכבר רוצה לחזור ולהיכנס מחדש.

Ilan Virzberg The Forbidden Unforbidden Vortex
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. תודה אריק, ממך זו באמת מחמאה נחשבת.
    (אילן)(02/08/2012)
  2. מופלא......
    (אריק סיני, תל אביב)(31/07/2012)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 + = 14