יונתן כנען נוסע בכבישי אמריקה, עמוס בעזר כנגדו, בטן גדולה, ולמרות הכל, עדיין מקווה שמשהו עוד שומר על הקשר ביניהם. שיר דרכים של סינגר סונגרייטר, שמספר את הנרטיב במהימנות.  המנגינה, הטון, ההפקה המאוזנת  – הם סוג של שיר אורבני על אנשים שנוסעים בעקבות גורלם, לא הכי יודעים מה הם רוצים מחייהם, אבל מאמינים שעדיין משהו בוער שם, משהו שבשבילו כדאי להמשיך. הזכיר באיזו פראזה את גוון קולו של אריק ברמן, שגם הוא סיים לא מכבר מסע דרכים באמריקה שתועד ב"גבר, אישה והווילדרנס"
טקסט כתוב כתסריט, מוסיקה איטית שמסייעת לחוש את האווירה, קול לא גדול אבל אינטונציה שמצליחה להביע את מצב הנפש, יונתן כנען  הוא השחקן הראשי של השיר הזה במלוא משמעות המילה כיוצר, כמבצע. המוסיקה אכן לוקחת לארצם של טרובדורים אמריקנים  מהסוג של ספרינגסטין ודילן, והשיר  אכן מבטא תחושת בלוז דרכים בעברית.

בנקודה שהמים הופכים לאוויר,/ שמש יורדת בפרברים של העיר,/ מישהו מכבה את האור על הקיר,
בחנות האחרונה ברחוב/ נדמה שהעולם מוותר ונרדם,/ חוץ מכמה שעוד מחפשים את עצמם,/ מנחה טלוויזיה נראה מנומנם,/ אומר לצופים לילה טוב,/ נשוב לכאן בקרוב
בתוך האוטו בדרייב-ויי שמשקיף על אל-איי/ רק שנינו ערים, את אומרת אוקיי/ בוא ניתן עוד שבוע לפני שכבר די/ נהיה חייבים לוותר,/ הוואלי נראה כמו עיר אבודה,/ יש לך בטן גדולה ולי אין עבודה/ אבל משהו אומר לי שיש עוד סיכוי שהכל יסתדר
פזמון:  גשם יורד עלינו/ ומה שנדלק בנינו עדיין בוער/ משהו גדל בנינו/ ומישהו מעלינו/ עדיין שומר

במקום שהדשא נוגע ברצפה,/ דלת חורקת נסגרת בטריקה,/ מלצרית באיזה דיינר'ז על הקיר מעתיקה,/ את שמות המנות בתפריט
אנחנו בכביש יותר מעשר שעות,/ עושים הפסקה בשביל משהו לשתות,/ את רוצה כוס קפה, אני חייב איזה שוט,/ פתאום בא לי עוד שיר בעברית,/ על הבר יושב נהג משאית
אחר-כך ננוח טיפה ונצא,/ עד הבוקר נהיה באזור סנטה פה,/ יש לי פגישה שם עם איזה רופא,/ שקבעתי בזמן שבכית,/ מעבר להכל אני רוצה שתדעי,/ איפה ש'לא יהיה המקום שתלדי,/ הוא יהיה לנו בית ושם בראי/ נראה משפחה אמיתית
פזמון:  גשם יורד עלינו/ ומה שנדלק בנינו/ עדיין בוער/ משהו גדל בנינו/ ומישהו מעלינו/ עדיין שומר