עיון ביקורת

אלפונסינה והים, חוה אלברשטיין הפרברים, מרסדס סוסה (מילים: פליקס לונה תרגום: אהוד מנור לחן: אריאל רמירז, אוגוסט 2012)

השירים הכי יפים, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

בחוף של מָר דֶל פְּלָטָה, ישנו פסל עם דמות אישה נאה, מעין וֶנוּס מודרנית, הפוסעת אֶל גלי-הים. "אלפונסינה" היא אַלְפוֹנְסִינָה סְטוֹרְנִי , מהסופרות הגדולות של השפה הספרדית במאה העשרים. בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נקשרה אלפונסינה בלבה ובנשמתה אל סוֹפֵר האורוגוואי  קיוֹרְגָה, ששם קץ לחייו. היא הייתה כבת 40 כאשר איבדה את חברהּ הקרוב ביותר. אלפונסינה שסבלה קשות מסרטן, החליטה ללכת בעקבותיו אל תוך הים ולהיבלע בין גליו כדי לשים קץ ליסוריה. לשיר ביצועים רבים מאוד, אבל גרסת מרסדס סוסה היא, נדמה לי, המרטיטה ביותר. ובשפתנו: אין כמו הטון של חוה אלברשטין לברווז את עורנו בתרגומו של אהוד מנור ז"ל.

על החול החם הנושק לים, / כף רגלה, קטנה, לא תשוב לשם. / היא פסעה, שקטה, צעדה לבדה, / בלי מילים אל המים, בעצב. / הגלים כיסו את פניה, מים כחולים, מלח וקצף.
איזה מן כאב את קולך השתיק, / איך אותך הכניע כאב עתיק. / חרש הגלים סובבו ועטפו את גופך, / ונשקו לעינייך. / הם איתך עדיין בלב הים הגדול, / אלף שיריך.
למה אלפונסינה, מדוע לשם? איזה שיר חדש ביקשת לך בים? / נשמתך נישאת לה ברוח מלוחה, / לא תשוב לכאן, לא תביא עוד זמר – / תעופף, תרחף עד אין גמר, / ואת אלפונסינה, תישני במנוחה.
בנות הים שרות לך מאז לכתך. / אלמוגים הניחו ליד ביתך. / מעגל נוצץ, דגי זהב וכוכב / מרצדים, סובבים יום ולילה. / לא יודע איש את הדרך, / רק אלוהים, רק הוא למעלה.
איזה מן כאב…

 

Alfonsina y el Mar
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>