מרגש את מישהו? גם בני בשן, איפה הילד, נחצ'ה היימן, דניאל סלומון, שרית חדד ונבחרת The Voice לא יצליחו להחזיר עטרה ליושנה. צריכים להודות: פסטיבל ערד מת אחרי האסון הגדול.
18 ביולי 1995 הייתה אמורה להיערך הופעת הפרידה של להקת משינה באזור התעשייה של ערד. הביקוש להופעה היה רב מאוד. זמן רב לפני שמשינה עלתה כבר המתינו אלפי בני נוער ליד שער הכניסה למתחם. בהוראת המארגנים לא נפתחו שערים נוספים ונוצר דוחק רב בכניסה. בזמן הופעת החימום של להקת "טיפקס" – חלק מהשער התמוטט מלחץ הקהל, וקרס על הצעירים שעמדו על ידו. קריסת השער גרמה למותם של שני צעירים: איטן פלד וחן יצחק. צעירה נוספת, נעמה אלקריב, נפצעה אנושות ומתה בבית החולים כעבור מספר ימים. ההופעה של "טיפקס" נעצרה ולהקת משינה לא הופיעה באותו ערב. מארגני הפסטיבל ניסו להמשיך כרגיל בסדרת המופעים ולהתעלם מן האסון, אך האמנים המשתתפים ובראשם שלמה ארצי ועפרה חזה הודיעו, כי הם מסרבים להופיע לנוכח האסון. המשך הפסטיבל בוטל. האירוע חולל תדהמה ורעש רב בישראל בימים ובחודשים שלאחריו. הוקמה ועדת חקירה.
בעקבות האירוע התפטר מפקד המחוז הדרומי של המשטרה. לאור ממצאי החקירה, נמתחה ביקורת ציבורית על מארגני הפסטיבל שכשלו בארגון הלוגיסטי ובאבטחתו, והואשמו בחמדנות וברשלנות. לאחר כשש שנים וחצי הורשעו בבית משפט השלום באשדוד חמישה מהאחראים על הפסטיבל ונשלחו לתקופות מאסר שונות של עד לשנה. שנים שלאחר האסון סבל הפסטיבל מהפסדים כספיים עקב מספר משתתפים נמוך. בני הנוער הדירו את רגליהם מהפסטיבל, והוא הפך לאירוע מצומצם, ולא חזר למעשה למתכונתו הקודמת – הפנינג מוסיקה ישראלית מרכזי המושך אליו צעירים כמבוגרים מרחבי הארץ.
האסון הגיע מהרוק. הילדים שנמחצו למוות לא הגיעו לשיר נעמי שמר. אבל גם מי ששר באחת החצרות בערד או בקרית האמנים נעמי שמר לא חזר עוד לערד.