מהאזנה לדיסקים – "מטרופולין" אינה משדרת מופע עמידה. מופע עמידה במועדוני הישיבה (והזלילה) הוא בדרך כלל אירוע רוק רווי דציבלים ואנרגיה, שבמרכזו סולן מוביל.
כשראיתי את הבמה העמוסה והמעוצבת לתפארת, הבנתי ש"מטרופולין" של דיסק הפופ, מתכוונת להיות בערב הזה מופע Rock. לא שקיבלנו ביצועי רוק סולו מרטיטים, אבל הקונספט של הסאונד היה רוק. התאורה התזזיתית והמרצדת – רוק. הזמרות והזמרים – פחות.
אנחנו בזאפה. מטרופולין "השלישי" מצטרף לשני ("הסליל") ולראשון ("מטרופולין"), טריו הדיסקים של הפרויקט בניצוחו של היוצר והמפיק עופר מאירי הגיעו למופע שנועד להשיק את "השלישי", אלא שהדיסק הזה (השלישי) לא "עשה שריר" גדול בערב הזה, אלא התחלק כמעט שווה בשווה עם עמיתיו הקודמים.
"מטרופולין" הוא פרויקט קונספט, יותר מותג המזוהה עם מייסדו, מאשר הרכב מוגדר. בגדול – עופר מאירי משתמש בזמרים כדי לייצר הפקות מוסיקליות. מפיק "ספוגי" (קולט-יונק ממקורות שונים) אינו מואפל ע"י מקורות השפעותיו. להיפך: הוא מנצל אותם יפהפה. בונה יריעות סאונד מרתקות בכל שפה, מעסיק נפשות, שהן חוץ-מטרופוליניות פונקצינאליות.  מבחינת מאירי – הוא כבר אינו זקוק לשם "מטרופולין" כדי לצאת לשוק בגדול, אבל המותג כנראה חזק יותר ממנו. 
נוצרו כבר מעין חוקים לא כתובים למופע של "מטרופולין". מאחור על המחשבים והקלידים, כמעט נסתר מעין הקהל – מאירי. מצדדיו הרכב בס-תופים-גיטרה. לבמה עולים משתתפי הפרויקט לבצע השירים. המטרה, נדמה לי, להישאר נאמן לסאונד ולאווירה של הדיסקים ולנסות להעניק ערכים מוספים. אני באתי לחפש את הערכים המוספים של דיסק האחרון, המצוין. אגב, בגדול – אם לא הגעת מוכן, לא היה שום סיכוי להגיע לטקסטים.
ההתרחשות כשלעצמה היא אירוע ייחודי. יש כאן יומרה להגיע לנפח תאורה-סאונד-ויזואליה מרשימים. מבחינת הביצועים – הרגעים הטובים של הבנות (צליל דנין-דנה עדיני-אפרת גוש) היו כשהן הצטרפו זו לזו ברבע האחרון של הערב. אז נכון, הביצוע הקולי הוא חלק מתפיסת סאונד כוללת של תזמורים שמגיעים מהקלידים ונעזרים במחשב. אין אצלו כביכול "כוכבים" על הבמה. הזמרים אמורים להשתלב בתפיסת הסאונד. בדיסק – התזמור והקצב מספרים סיפור לא פחות מהטקסטים שמנסים לגעת במצבים של ניכור, בדידות, כהות רגשית, בלבול ומבוכה. 
כשמיכה שטרית עלה לשני שירים – הוא נתן "ישר בלב". מילים פשוטות: עם כל הכבוד לקונספט של התרחשות, לתזזית, לפירוטכניקה, ל"אווירה", לתאורה המנג'זת בריצודיה, בא אמן אחד והוכיח כי שום קונספט לא יכול להחליף הגשה שאינה רק חומר ביד היוצר. נכון שגם אפרת גוש ניסתה "להראות נוכחות", אבל דווקא התיאטרליות השובבית המעט מוגזמת שלה, אינה מתאימה בכל שיר לקונספט האלבומי של עופר מאירי.
שורה תחתונה: הדיסק הגיע לבמה בהפקה מורכבת ומושקעת בסאונד ובתאורה, אבל ההר הוליד גבעה, לא פסגה חדשה, למרות שמאירי תמיד שואף להגיע לשם.

אתה גומר אותי
תעשה לי טוב
My Girl
כתמים בשמש
אחת שתיים שלוש
אל תלכי
נפילות קטנות
חזירים
ישר ללב
מיליוני אנשים
באביב
פתיל קצר
לשחק עם הראש
לא אומרת כלום
קרח
לישון בלי לחלום
Six hours
מלאכים
בלי לומר מילה
אין לי מקום

מטררופלין בהופעה
ראיון עם עופר מאירי