הלב על השולחן

אייל גולן

Play
3.5/5

אייל גולן קורא לכם. שבעה עשר שירים בחדש. גם כותב שורות אלו הגיע. אחרי הכל הבטיח "לב על השולחן", וכשאייל גולן פותח לב – מגיעים להציץ פנימה. אולי נגלה משהו חדש.  
שבעה עשר שירים? מה קרה? תן שנים עשר – ושיחקת אותה. אבל אייל גולן מנסה לרצות את כל כותביו, גם "לפזר סיכונים". לא לשים את כל ההשקעה על כותב-מלחין-מעבד דומיננטי. צעד אקלקטי, מחושב, נכון מבחינתו. כמי שאינו כותב את שיריו, כמבצע בעל מנעד תחושתי רחב – הוא מעניק צ'אנס לכותבים רבים, ואף מנסה שיר אחד מעל ל"ממוצע" שלו.
אני מדבר על "אוקיינוס", השיר השמיני בדיסק. מילים ולחן: אורי מארק. עיבוד והפקה מוסיקלית: נועם "חרגול" בורג.
"והייתי קונה לך ים או שוכר לך אוקיינוס וזמן/ כדי שתוכלי לשחות מחוץ לגוף ומעל דגה" וגם "הייתי נוסע עד המוות או עד מותן של נבואות?" זה שיר אהבה שאייל גולן לא היה נוגע בעבר (גבולות הסיכון?) המקוריות היא גם בלחן והעיבוד הלא שקופים. יפה.
"הלב על השולחן" – לא משהו שיש לרוץ לספר עליו. עדיין לא מצאנו כאן איזשהו שיר אישי אמיתי מצפונות ליבו של אייל. את ליבו שברה, את ליבו לקחה – זה יש בשפע, לב רועד, שבור, מתגעגע. חורזים לאייל גולן שירי אהבה, אבל מקוריים – מצרך נדיר. מצד שני – עושר כזה של לחנים, מקצבים ועיבודים הם היתרון של הקול הנפלא.

1. היא לא את אבל כמעט: בלדה נוגה. טקסט שבלוני. מנגינה יפה (לורן בנג'מין) . סאן רמו על הקו. מסוג השירים שאלף זמרים "ים תיכוניים" לא ישירו כמו גולן.
2. סטטוס מאוהב: שיעור בשילוב רומנטיקה ואלימות: רמי לב משתמש לא רק במילים עדכניות ("סטטוס"), אלא מגייס אוצר מילים מלחמתי לתאר את תחושת הננטש. מתחילים בזירת האגרוף ("נלחמים ללא כפפות") עוברים לאיום האיראני ("אומרים תהיה מלחמה עם האיראנים") ומגיעים עד "אקדח רומנטי". הטקסט חלש ולא מוקפד. המוסיקה המלודית (עדי ליאון) הנוגה הפשוטה היא הצד החזק של השיר – מצליחה לבטא געגוע.
3. כל החלומות: גם שבר הלב הזה לא ייחשב פסגת המקוריות של אייל גולן. היא לקחה לו את החלומות, דמעות זולגות. הלב השבור אינו מעיד שגולן ממש פותח את הלב. נדוש. שטחי. טייס אוטומטי.
4. געגועים: "על משכבי בלילות בך מהרהר ולא נרדם" גיספן העתיק משלמה המלך של "שיר השירים" (גיספן, תן קרדיט למקור). הבעיה היא בפער בין הטקסט התנכי לטקסט הגיספני. המוסיקה – אינסטנט "יוונית-חשמלית". די, כבר שמענו כאלה.
5. כשאת אינך: פתיחת המיתרים הדרמטית בהפקת תמיר צור מעוררת ציפיות. ההמשך הוא כמעט אנטי קליימקס. שיר עצוב את ליבו מדכדך, בין קירות לבד מהלך. אין כמו אייל גולן לעשות גם מהשיר הקטן דרמת אהבה גדולה.
6. חזק ממני: מניפולציית תזמור קצב אוריינטאלית כוחנית עדכנית של תמיר צור משמשת פסקול משדרג ל"נערות יפהפיות שוטפות את העיניים/ ואנחנו הגברים נמשכים כמו דג למים". גיספן לקח על עצמו לייצג את "הגברים". שיר קטן שזכה לעיבוד גדול, מפתיע. חריג.
7. הלב על השולחן: בלדת אהבה, שבלונה ים תיכונית, שאינה מבשרת על האביב של גולן. גולן מבקש ממנה: "תחזרי אל הלב – כי הזמן הוא אדיש..." פאר טסי, הכוכב החדש בשכונה הים תיכונית מנסה להשתלב. אבל חדש עדיין אינה מעיד על חדשנות.
8. אוקיינוס: שיר האהבה המקורי בדיסק. היוצרים – אורי מארק (מילים וחן) נועם "חרגול" בורג (עיבוד) זה לא ה – obvious של גולן. מהלחן הנוגה, דרך השירה המאופקת, העיבוד המעודן, נגינת הגיטרה האקוסטית. בעבודת הביקורת הקשה, גם לי מגיע להתרגש לפעמים.
9. אתן לך – קאבר לשיר המוכר של חוליו איגלסיאס. העיבוד המינימליסטי צועני של רותם כהן (שתרגם) – מצוין.
10. אין אמת במזלות: עיבוד כוחני מעונתז לשיר על אהבה כמשחקי מזל. פופ דאנס עממי. יאיר פנים לגולן באולם השמחות. קלילי כנוצה מרוטה.
11. אל תאמרי: אנחנו במדור בלדות האהבה-דיכאון.  הדובר כמו ילד בכה בגללה. רוצה רק אותה שוב לראות. מעבר קצבי נאה. יש כאן נסיקת רגש גולנית טיפוסית, אבל שורה תחתונה – מיושן, שמרני.
12. מנגנת את חיי: גיטרה חשמלית עליזה (שמעון יחיא) בפתיחה לקראת החגיגה. הבנאדם נשאר בלי חברים, אבל סומך עליה, זורמת בעורקיו, מרגיעה אותו במנגינה. מחזיר לאייל גולן הישן. שמענו שירי חתונות כאלה בטונות.
13. העץ שבגן: אידיאליזציה של העבר, נוסטלגיה סתמית, לחן נאה אבל לא גדול. גולן עולה על "רכבת עמוסת זיכרונות", כקטר שמצליח איכשהו לחבר בין הקרונות.
14. ישראל: טקסט לוקאל פטריוט של אביגדור קהלני, מגיע לרחבות בעיבוד דאנס סוער של יעקב למאי, שלוקח היישר אל חגיגות יום העצמאות. שיאי הקיטש.
15. את: בלדת עצב, שהקול הגבוה והמסתלסל של גולן עושה בה אהבה. נישא על מנגינה ידידותית לנשמה. עם קול כזה לא חשוב מה כתוב בשיר. תן לטונים האלה לרוץ לפני השיר, הם יעשו את העבודה. לא "יפה כמו שבת" ולא "את השמש והרוח שנושבת בחיי" הם הסיפור. גולן מכיר היטב את ה"מרגש" הזה, כל כך מכיר – שגם לקח אותי בשבי.
16. רק תחייכי: נו, איך אפשר בלי שיר אחד לאימא לקראת החג. בטח עצוב! לפי הלחן והכוונה (שבלב) האימא של רותם כהן צריכה להיות גאה בבנה. גם לאייל גולן לא צריכות להיות תלונות בליווי היפה של הגיטרה האקוסטית של נועם "חרגול" בורג וצליל הקלרינט של בוריס חיימוב. מקום גבוה במצעד שירי האמהות.

Eshal – הבונוס בדיסק הוא מאוול ימני, שיר שאביהו מדינה רקח מ"אשאל אלוהי" העתיק ממסורת יהודי תימן, שזכה לגרסאות רבות, והפעם – משווק לרחובות בהפקה מוסיקלית של די.ג'יי עפר ניסים. אייל גולן רוצה להתחדש. אבל האלקטרו דאנס המלוטש הזה ממש לא הוא, גם אם הוא נוגע בשורשיו.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. עכשיו קלטתי…. בים תיכונית אתה מבקר רק המלים-
    ומפספס המוןןן (ארבעת הבולטים פה הם בכלל לא מה
    שציינת, אלא שירי אופיר כהן- מעולים פה. והשאר פחות ופשוט נוטים לקיטש….מה שאתה לא מבחין אלא רק מחפש מלים גבוהות, לא ממש משנה הכוונה).

    במוזיקה ובחדשנות.. יש לך טעם די שמרני ומשעמם.
    אבל לפחות אתר עם מקורות על דיסקים ישראלים שנדע שיצאו. טעם טוב אין פה.
    רק הילולים על אוטומט לכל מה שקצת מהורהר ושונה.
    זו פשטנות ידידיי. יש גם מצליח שגם מוצלח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן