עיון ביקורת

רננה נאמן , סופת חול (מילים: ליבה נאמן לחן: רננה נאמן, מאי 2013)

סינגלים חדשים, שירים חדשים

צלילי נבל ענוגים הנשמעים כמים מפכים אינם בדיוק רקע מתאים ל"שמיים אפורים מלכלכים אותי". אבל זוהי האינטרפרטציה של רננה נאמן, שמלווה עצמה בנבל, והיא מיוחדת דווקא משום שאינה משרתת את המשוואה הזו של שיר דכאוני=צליל התוגה.
השיר נפתח בתמונת אובך הנראית כסוף העולם. הדוברת בשיר קוראת לעזרה והצלה גם כשמזג האוויר נרגע. שום אלוהים מכל דת שהיא לא יושיע אותה.
רננה נאמן שרה תחושה, שבחוץ, בעולם, הכל חרב – כך גם המתחולל בתוכה-ראשה, ועדיין היא קוראת לעזרה, למרות הידיעה שאין אלוהים בסביבה. השורה האחרונה בשיר היא סוג של פרשנות אירונית: הקריאה לעזרה מופנית לעצמה (אלוהים הרי אינו מושיע) , וגם משם – אין מגיעה תשובה. המוסיקה קברטית, פאנקית, ריקודית, כביכול ניגודת לקונטקסט, ההבעה מפוכחת, לא דרמטית, בטח לא טראגית, כאילו רננה נמצאת מעט מחוץ לסיפור לה. התוצאה, כבר אמרנו – מיוחדת מאוד.

ובחוץ זה כבר סוף העולם / השמיים האפורים מלכלכים אותי/ והעיר שוב כולה גבעות וחולות/ אין הבדל בין שמיים וארץ/ והארץ הייתה תוהו ובוהו
ואני קראתי לעזרה

ובחוץ זה כבר סוף העולם/ סופת גשמים של חורף לא חורף/ אוויר של מדבר מארץ אחרת
ירח מלא תלוי ברקיע / מראה ומסתיר ומתריע- / ילדתי ארוכה עוד הדרך
ואני קראתי לעזרה

ולא אל האל שלכם / לא אל האב הרחום/ לא אל הגיבור / לא אל הנביא

ובחוץ זה כבר סוף העולם/ ולי בכלל לא אכפת / אני הולכת לישון וראשי כולו מוצף / תמונות של אנשים מילים כתובות / אין זמן לחשוב אין זמן לנוח / תמיד מישהו רודף אחרי מישהו
ומישהו תמיד נרדף/ ואני קראתי לעזרה

ולא אל האל שלכם/ לא אל האב הרחום/ לא אל הגיבור
לא אל הנביא

אל עצמי קראתי ולא קיבלתי מענה

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


4 + = 7