אחרי הכל

שלמה גרוניך

הליקון
4.5/5

כששמעתי את הצליל הפאנקי של הסינגל הראשון "בנאליה לפני השקיעה", אמרתי לעצמי: מהפך! שלמה גרוניך כמבצע בלבד?! שום נגיעה מוסיקלית בשיר עצמו – לא לחן, לא עיבוד. מה קרה? עכשיו, אחרי ששמעתי את האלבום השלם, אני יכול להרגיע: ירד רק קומה אחת ממגדל השן המוסיקלי שלו כדי לטפס קומה וחצי בחזרה, לנסות פנייה לסמטה מוסיקלית חדשה, האתגר אינו מהפך, אבל מעיד על ניסיון לעשות שינויים דווקא ממרום גילו ובשלותו המוסיקלית.
המפתח לשינוי – המוסיקאי אייל מזיג שעל העיבודים וההפקה המוסיקלית. שלמה ואייל שיתפו פעולה בשיר "הבוקר" במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" למילים של שלמה בריילובסקי ז"ל. זה היה מן הסתם המתאבן.
מזיג חדר באופן משמעותי לטריטוריה המוסיקלית של גרוניך, במיוחד בקונספט הפיוז'ן, בעיבודים ג'אז פאנקיים שמזכירים הרכבי שבעים כ"סטילי דאן", "דם יזע ודמעות", ועדיין מקבלים את שלמה גרוניך בכל הסולמות המוכרים שלו כמלחין וכמבצע.
האלבום נפתח בקצב בצליל פיוז'ני-פאנקי בשיר הסטירי "במקום שהם בנו" שאומר: במקום הזה שהם בנו, במקום שהם בנו לנו, כולם קונים להם עוד זמן שאול – עוד מעט יגיע המבול"
הנבואה האפוקליפטית (מבול) חיברה אותי ל"מאחורי השער" של ח.נ. ביאליק, שיר געגועים לארץ ישראל, שהמשורר כתב על רקע פרעות ביהודים ברוסיה. כאן הקונוטציה למבול חיובית – מגיעה מתוך דמיונו הקודח של המשורר ל"בת יונים הומיה, בת יונים בהירה, נחתני בים על כנפי הסירה ותוליכני לארץ הבחירה". העיבוד עוטף את השיר באווירה שמימית נוגה-הזויה.
"מאחורי השער" החזיר לגרוניך הרומנטיקן הנוגה, זה ששר  "אחרי הכל" הכי אינטימי. תמיהות פילוסופיות בשתי אגורות ("מה יש אחרי הכל", "מה יש אחרי כל הלילות"?) כדי להביע געגועים לאחת "יחפה רוקדת עם הרוח". מוסיקה שטוענת את המילים בתחושת געגועים אמיתית. זה שלמה גרוניך מאוהב-מהורהר-נוגה מאוד, בסולם שמביא אותו אל "סוף היופי והאתמול" בטון רך ומאופק.
ביאליק מוביל ללאה גולדברג בשיר "היום מאירה השמש" בעיבוד מתרים מעין ביטלסי – על זיכרונות עבר מעוררי געגועים. גרוניך בנוסחים ישנים מוכרים, במיטבו.
"הפעם הראשונה" – על "מנגינה ישנה שתמיד משתנה כמו העץ בנהר" – בלדת פסנתר מזוקקת ומזככת על אהבה אבסולוטית. שיר געגועים נוגה שמחלחל.
כמעט באותה רוח – גרוניך שר על מקורות היצירה שמשתחררת לרבים ב"האבן והטיפה", מסוג השירים שאכן משתחררים כנכס אומנותי בלי הבטחות להיות להיט, אלא כטיפה שמתחילה לזרום, שתישאר "אחרי שאלך" כמו גרוניך אומר – אני משחרר את היצירה בלי פשרות. אתם תעשו בה מה שתרצו.
גרוניך הוא גם מי ש"חוזר לעצמי" – לכ-3 דקות אינסטרומנטליות של מוסיקה באוריינטציה קלאסית לבקשתו המאוד אישית-פרטית, סטייה של 180 מעלות לסמטה חלומית שאינה לחלוטין פופ.
ועוד קטע אינסטרומנטאלי – "רנסנס", מעין פרוגרסיב רוק סטייל שבעים – בהשראה בארוקית.
גרוניך הוא גם ה"להטוטן", במעין מוסיקת מערבונים שמגיעה עד עיבוד לחצוצרה בסגנון המריאצ'י המקסיקני על חלומו של קוסם שחלם להיות בכל יום איש אחר, וממשיך להמר על חייו.
"דגים מעופפים" הוא אחד מפסגות האלבום החדש. מיכל אדלר, העזר, ציירה  במילותיה תמונות נוף כדי להביע שקיקה לניתוק מהמציאות – כדי לחזור אל עולם "החלומות ההזויים" ול"צחוק של ילדים". גרוניך שר את הלחן המצוין בדואט יפה עם מוש בן ארי, בעיבוד משדרג של אייל מזיג, שנפתח בצליל מפוחית דק, קצב איטי שנוגע ברגאיי-פאנקי, עם מעבר מפתיע לקטע מלודי בנוסחי העיבודים של מקהלת ריי קוניף.
צליל הג'אז הפאנקי חוזר ב"מה זה?!" (מילים: רחלי שביט) שיר מבוצע בטון מחויך ושובבני על מציאות היום-יום של כאוס ובלגן במציאות היום-יומית.
שלמה גרוניך באלבום החדש הוא הורסטילי ביותר ששמעתי עד כה, נועז, מאותגר ויצירתי, קונצרט של סגנונות, בשיתופי פעולה שמחברים את החלקים לשלם חדש.

שירים: במקום שהם בו, אחרי הכול, בנאליה לפני השקיעה, דגים מעופפים עם מוש בן ארי, מאחורי השער, הפעם הרשונה, חוזר לעצמי (אינסטרומנטלי), להטוטן, האבן והטיפה, מה זה?! היום מאירה השמש, רנסנס.

הפקה מוזיקלית, עיבודים, תזמורים: אייל מזיג ניהול אומנותי, עריכת טקסטים הפקת שירה: דוד אפשטיין

ציורי קומיקס ואנימציה: פבלו ""פרליטו" פרלטה

צילום סטילס : מרגלית חרסונסקי צילום עטיפה: אלכס ליפקין

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. חבל רק שאיכות שמיעת השירים ממש לא
    טובה מספיק. אבל
    I'le Give U ONE MAJOR THING, YOS
    במוזיקה ישראלית- מתוך מה שאתה שומע ומכיר-
    אם דיסק ישראלי טוב יגיע לדרכך- תדע לזהות ולהלל
    אותו כמו שצריך. אניה בוקשטיין בולטת לטובה לגמרי !!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן