אתה מעלה כמעט אוטומטית את הטענה – מי צריך ערב קאברים לשלמה ארצי, כאשר אפשר לשמוע את המקור בלייב. ואז אמרתי לעצמי – למה לא? למה לפסול מראש כאשר אינך יודע מה מכינים לך. תן צ'אנס. אולי ייקחו את ארצי למקומות שיגרמו לך להגיד. ואללה – שווה היה להקים את ההרכב הזה כדי לקבל שלמה ארצי מזווית אחרת מעניינת-מחדשת.
זה לא קרה. אם ללכת עד השורה התחתונה – המקור שלמה ארצי נשאר עדיף על גרסת הכיסוי-מחווה לשלמה ארצי אחרי הערב הזה.
ארבעה אמנים מו השורה הראשונה שהייתה להם נגיעה לשלמה ארצי באחת מהתחנות הראשונות בדרכם האומנותית, התכנסו למופע מחווה ליוצר והזמר. המופע נקרא "דרכים", אבל גם מהתקליט הזה לא הגיעו שירים רבים. וגם: זה לא היה מופע נטו שלמה ארצי, לא גרסת פסנתר מיוחדת (אחרי הכל – פסטיבל הפסנתר) אם כבר מחפשים ערב שמוקדש לשיריו הארבעה, מיקה קרני, דני רובס, רונית שחר ויעל דקלבאום – שרו את הלהיטים שלהם. האם יש כאן הטעיה במידע על הערב? לא. בתוכניה, מופיעה את השורה "הם יבצעו שירים שלהם ושלו". שימו לב ש"שלהם" מופיעה לפני "שלו".
אכן, שלמה ארצי ו"דרכים" הגיעו חלקית לערב הזה. שמענו כמה גרסאות אקוסטיות ללהיטיו בצבע פולק, כאשר קולה וצליל כינורה של מיקה קרני (טובה) לעיתים דומיננטיים. שילוב הקולות ב"גבר הולך לאיבוד" עם צליל הכינור – מנקודות האור של הערב. צליל האקוסטית של רובס – פריך ויפה. שירת הרגש שלו ב"מה רצינו להגיד בעצם" חלחלה.
הקשר של כל אחד מהם עם ארצי לא הובהר בקטעי הקישור. המופע נראה ונשמע קומבינת פשרה בין חומרים שלו ושל המשתתפים. גם כשהגיעו לשירים שלו – קיבלנו גרסה מקוצרת של התקליט "דרכים" בביצועים לארבעה קולות, לא משהו שיש לרוץ לבשר עליו בראש חוצות.
צירוף מיוחד?  בחיבור המלהיב של "אני חייל" עם "בובי מקגי" של ג'ניס ג'ופלין. רוב השאר – לא הרבה מעבר למופע סתמי של להיטים שמעניק לארבעה במה באצטלה של שירי שלמה ארצי. החמצה, ומי שאמר "חלטורה מכובדת" לא אתעמת איתו.

משתתפים: דני רובס, רונית שחר, מיקה קרני, יעל דקלבאום. פסנתר: אורי וינשטוק.

שירים: אף פעם לא תדעי, שינויי מזג האוויר, גבר הולך לאיבוד, בואי ונתיר, בדרך אל האושר (של דני רובס), פתאום כשלא באת, פרח האש (של יעל דקלבאום), מה רצינו להגיד בעצם, ירח, מגדלור (של מיקה קרני) מאה אחוז אור (של הבנות נחמה), אני לא מפסיק להתרגש ממך (של דני רובס), אהוב יקר (של רונית שחר), מיטשל (של מיקה קרני), אני חייל, שלום לתמימות (של רונית שחר), שיר בבוקר בבוקר, תחת שמי ים התיכון.
צילום: מרגלית חרסונסקי