מארחת את שלמה גרוניך

אניה בוקשטיין

מרכז ענב ת"א
4/5

אמש, חודש וחצי אחרי שנפתח, הסתיים פסטיבל הפסנתר של ת"א סופית בהופעתה של אניה בוקשטיין. אז, תחילת נובמבר, המופע נדחה בגלל צנתור שעבר שלמה גרוניך, שאמור היה להתארח בערב שלה. כשגרוניך עלה לביצוע משותף של "ציור", יכולת להבין שהמופע הזה נבנה גם על השידוך הפסנתרני. הוא והיא זה מול זו. האצבעות ניגנו. הלבבות נפגשו.
לא ראיתי אותה בתיאטרון, גם לא במחזמר "צלילי המוסיקה". שמעתי דיסק. זה הספיק. בערב הזה קיבלתי אישור חלקי למה שאהבתי בדיסק. אניה היא מסוג הזמרות הורסטיליות, שמספרות את עצמן, שעושות קברט מקשת היכולות שלהן, ובעיקר מתברר שהיא זמרת-זמרת, גם בלי לנפנף בכישוריה התיאטרליים.
אניה מספרת סיפורים אישיים, גם חוברת לתחנות מוסיקליות בדרכה. הקשת הצבעונית הזו מתבססת על תכונה שכל זמרת מאחלת לעצמה: היכולת "לספר תחושות" ברגישות, בעוצמה. בדיסק שמעתי את סיפור חייה בשמונה שירים באיזשהו תלכיד נרטיבי וקוהרנטי. התמודדות עם חיי היום יום ("אף אחד"), געגועים לסבא (השיר המצוין "פרפר לבן"), על עצמה כאם עתידית לילד ("יום אחד"), סרקזם על סלבס ("אנשי האגו הגדול), על עלייתה לארץ ("אימא הודיעה") ו"איך זה", השיר בביצוע הטוב ביותר של הערב, שיר על מותה של אהבה, שאניה שרה בטון של עצבות רווי געגועים. תחושה של צער מזכך.
כיוון שבלתי אפשרי לבנות ערב על דיסק יחיד, הוסיפה אניה כמה גרסאות לשירים אהובים – "אדם בתוך עצמו" של שלום חנוך (ככה, לא נפלתי), Fever הקלאסי (מצוין), משהו מהרפרטואר הרוסי שלה, My Favorite Things מתוך צלילי המוסיקה, סולו פסנתר קלאסי (שומן). הקשת הזו אינה מוסיפה לקוהרנטיות של הערב, אבל בהחלט טובה להארת המגוון המוסיקלי והיכולות הביצועיות שלה.
הבעיה שלי הייתה בהפקה המוסיקלית. נכון שהוסיפו דגימות סאונד מוקלטות מהדיסק. נכון ששני הנגנים שלצידה, גדי פטר ואדם בן עזרא הם מולטי אינסטרומנטליסטים, שעושים עבודה מצוינת, אבל הערכים הג'אזיים והפאנקיים ששמעתי בדיסק (עיבודיו של ג'וני גולדשטיין) לא יכולים להגיע בדיאטה מוסיקלית כזו. 
כדאי להמתין לאלבום השני שלה, כדי לקבל ערב שלם ומגובש יותר. אני אומר "כדאי להמתין", כי מתפתחת זמרת-יוצרת-פסנתרנית ממדרגה ראשונה, שהזכירה לי את רגינה ספקטור (גם היא רוסיה במקור) ביכולות לחבר מיומנויות מוסיקליות ולספר את עצמה.

שירים: אף אחד, ילד קלרינט, אדם בתוך עצמו, בלוז, Fever, אנשי האגו, יום אחד, שיר רוסי, פרפר לבן, אמא הודיעה ציור עם שלמה גרוניך, הזמן עובר (שלמה גרוניך) Go (שלמה גרוניך) There's a Place For Us, שבע דקות הדרן: שומן סולו פסנתר, My Favorite Things, איך זה.
נגנים: גדי פטר (תופים, בס, גיטרה), אדם בן עזרא (בס, קונטרבס, קלרינט, קלידים)
וידיאו: פרפר לבן
צילום: מרגלית חרסונסקי.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. היה באמת מעולה ויפה.
    מלבד הסגה קטנה- זה מעט מהשירים, אבל הקאברים
    (מלבד לשלום חנוך) לאחרים היו קצת מעייפים.
    חוץ מזה הכל היה מעולה. כולל השירים המקוריים של אניה. וגרוניך וירטואוז פסנתר אמתי. כיף לראות את זה בלייב.
    שנים לא הייתי בהופעת איכות בתל אביב (לפני כעשור הייתי בהופעה גם יפה, של א.אמדורסקי, שסחרוף האדיר עלה גם). ואיזה מהנה זה הופעות תרבותיות כאלה.
    אניה היפה גם הוסיפה אחלה הומור ומשפטים בין השירים.
    אז אולי לא מדובר בשירים שהם השני של פינק פלויד.
    אלא פופ איכותי עכשווי. מצוינת בתחום. האחרון של גרוניך גם אלבום מעולה ואנדר רייטד.

  2. היא באמת מעולה ויפה.
    מלבד הסגה קטנה- זה מעט מהשירים, אבל הקאברים
    (מלבד לשלום חנוך) לאחרים היו קצת מעייפים.
    חוץ מיזה הכל היה מעולה. כולל השירים המקוריים של אניה. וגרוניך וירטואוז פסנתר אמיתי. כיף לראות את זה בלייב.
    שנים לא הייתי בהופעת איכות בתל אביב (לפני כעשור הייתי בהופעה גם יפה, של א.אמדורסקי, שסחרוף האדיר עלה גם). ואיזה מהנה זה הופעות תרבותיות כאלה.
    אניה היפה גם הוסיפה אחלה הומור ומשפטים בין השירים.
    אז אולי לא מדובר בשירים שהם השני של פינק פלויד.
    אלא פופ איכותי עכשוי. מצוינת בתחום. אחרון של גרוניך גם אלבום מעולה ואנדר רייטד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן