עיון ביקורת
לרכישה >>

אריק איינשטיין, לאן פרחו הפרפרים (אן.אם.סי)

מוסיקה ישראלית פלוס

פשטותו של הקול החם שמצליח להעביר רגשות. אריק תמיד הצליח בזה, גם כשהטקסטים לפעמים אינם הכי הכי. קול הבריטון דואג שגם הפחות טובים ישמעו אותנטיים, וצלילי הגיטרות, בסגנון הישן עם תוספת אקורדיון תורמים לקבל את אריק הנפלא שהכרנו, לא אחר, כמו פעם כמו תמיד.
זה דיסק שלאחר טראומה, אבל הוא אינו כבד. לאריק יש שיר שמביע מבוכותיו והזדהותו לנוכח אבלותה של לאה רבין. השירים מדברים על דמעות, על שמיים קודרים, על ציפורי שיר שנדמו, על פרפרים של פעם שכבר פרחו ואינם, ובכל זאת הם משאיירם עם תחושה של חיים, לא מוות.
יש שירים שבהם הרומנטיקה מכתיבה פשטות טקסט ולחן כמו "אהבה ממבט ראשון", או הטעם היווני שפוליקר תרם לו ב"את מילת המפתח". איזה שיר מורח.
ויש שירים שיכנסו לקלסיקה: הטובים, לטעמי, הם "האור בקצה" שכתבו יעקב גלעד את יהודה פוליקר,"שלום חבר" שכתבו יענקל’ה רוטבליט ושלום חנוך ו"במקום ששם נדמו" – לאה גולדברג- שם טוב לוי.  
"האור בקצה" הוא מסוג השירים האולטימטיביים, שאומר: "יש לפעמים רגעים שנדמה/הנה אור בקצה/ ופתאום זה חושך". זה מוטו שחודר. והעיבוד של שם טוב לוי, גיטרות חשמליות ואקורדיון, פשוט עושה תורם להצלחת השיר.
הקול החם מבעבע וחודר גם ב"שלום חבר", הד ל"פראג" הנפלא, ששלום חנוך הלחין לפני כמעט 30 שנה. "הגורל נקש בדלת ואתה כלל לא שמעת" שר אריק, והמנגינה  מעבירה את תחושת האימה והצער המצמררת.
ובסוף: ב"במקום ששם נדמו", עיבוד אקוסטי שיש בו השפעה אירית ברורה. יפה, יפה. זה אריק במיטבו
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


5 + 3 =