אין אף אחד בבית, השקת האלבום

בעז בנאי

זאפה ת"א
3.5/5

בואו נשחרר את בעז בנאי מביקורת הופעה. "הופעת ההשקה" ששמענו אינה ההופעה שהקהל יקבל בשבוע הבא.
אני מתבונן בשורה המסיימת את הביקורת שכתבתי על האלבום החדש של בעז בנאי, מושא ההשקה של הערב: "בעז בנאי בוכה מבפנים, לא מתבכיין כלפי חוץ, בוחן את רחשי ליבו, והופך אותם למוסיקה שאינה נמדדת בגבולות של טרנד וזמן, משדרת כנות וחום".
האם זו התחושה שחשתי בערב הזה? אם להיות כן עם עצמי – ממש לא. זה לא לא ששירי הדיסק לא הגיעו, אבל קיבלנו אותם עם כל דבר, שקונה הכרטיס להופעה הבאה של בנאי לא יקבל. ערב מישמש, שבמקום להיות ממוקד, התפזר לכל אותם כיוונים, שנועדו לקדם את מסע יחסי הציבור של האמן.
אני מצטט עוד שורה מאותה ביקורת: "אצל בעז בנאי אין בדרך כלל מוסיקה רק כדי לעשות מוסיקה. הנוגה המתכוון שבקולו משדר תסכול. המוסיקה האפלולית היא פס הקול המתלווה אל תמונות המגיעות מהרנטגן של הנפש".
ברגע זה אני נוטש את מקלדת המבקר ועובר למקלדת המדווח, ואנסח זאת כך: בעז בנאי עשה הכל כדי שגם האלבום הקצר של 8 השירים ישתתף במופע ההשקה. פרט לכך, קיבלנו תוכנית אומנותית שכללה שירים של יוסי בנאי, הגשש החיוור, החלונות הגבוהים. לבמה עלו לפרגן ולשיר – דודו טסה (המצוין), קרולינה (המצוינת) ואבא גברי בנאי לארבעה שירים לזכר ימי הגשש הנפלאים. וגם: הערב הועבר בשידור חי בגלי צה"ל, ועל כך שמענו לפחות ארבע פעמים מחתן השמחה במהלך ההופעה.
כל זה הוליד בעז בנאי מהסוג שלא הכרתי, מתלהב, מדבר כל כך הרבה, שאפילו אביו, גברי העיר לו על כך בצחוק ואולי ברצינות. תאשימו את ההתרגשות. היא בהחלט ראויה לנזיפה. תאשימו את רצונו של בנאי לעשות לקהל גוד טיים, להעניק את הכבוד הראוי לאבא ולגשש, לתת הרגשה שזו הייתה מסיבת השקה עם כל דבר. מבחינה זו – אין ממש תלונות. עמד במשימה. אבל המבקר שבי מבקש להגיע בשבוע הבא כדי לשמוע את "אין אף אחד בבית" ושאר שירים של מספר הסיפורים הזה, שאני כל כך אוהב לשמוע בדיסקים, ולהיות הכי קרוב לחוויה שספגתי מההאזנה הזו.

שירים: אדרת, יבש, ללחוץ על כפתור, מרוב אהבה שותק – עם דודו טסה וניר מימון, בסוף מתרגלים להכל – עם דודו טסה וניר מימון, אין אף אחד בבית, את הלילה שלך מרגיעים, הבלדה על אביר החופש ובת גלים – עם קרולינה, מכוון למטרה – עם קרולינה, הופך למים, אני לא אוהב אף אחד, אהובתי יעל – עם גברי בנאי, זאת שמעל המצופה – עם גברי בנאי, פנס בודד – עם גברי בנאי, תנופה, כל השבוע נרגיש כמו שבת. הדרן: הולך בעקבותיי, בובה זהבה.
נגנים: אריאל פוליאקוב – גיטרה אקוסטית, כלי הקשה, שירה. אמיר זאבי – גיטרה חשמלית. הדר גרין – בס. רועי נויפלד – קלידים ומחשב. אסף רייז – תופים.
וידיאו: אין אף אחד בבית

צילום: מרגלית חרסונסקי

את הלילה שלך מרגיעים

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן