רובוטים של יום-יום. כאלה אנחנו. לדיימון אלברן יש מה להגיד על כך באלבום הסולו המלא שלו, חתום בשמו (לא גורילז) אחרי כל הפרויקטים שהתנסה בהם כיוצר וכמפיק, ביניהם 2 להקות (בלר, גורילז). תריסר שירים הם מבט- מסע לעולמו האישי גם מהיבט הביוגראפי, מילדות במזרח לונדון מוקדמת ועד מחוזות חייו נכון לשנים האחרונות ועד עיסוק בטכנולוגיה המודרנית (מחשבים, טלפונים) והשפעתה על חיינו. תרצו, אלברן פוסט-בלר, קשת הגיגיו-תחושותיו. יש כאן לא מעט שירים להתאהב. The Selfish Giant, שיר פסנתר נוגה, המעוטר בהרמוניות קולה של נטאשה קאן (המוכרת בשם הבמה – Bat for Lashes)

שיר הנושא Everyday Robots. השיר נפתח בצלילי מיתר חורקים מוזרים, ביט עמום. אלברן שר על הקשר בין טכנולוגיה והאדם העכשווי, כלומר על מציאות שמעקרת את האדם כאדם אנושי. מביט על חברה בחשש ובעצב. המוסיקה תואמת את התחושה.
תתאהבו גם ב – You & Me, בצלילי סינתיסייזר וקולותיו של בריאן אינו בהפקת סאונד של אווירה חלומיתשמסתיים ב:
Somedays I look at the morning trying to work out how I got here/ Cause the distance between us is the glamour's cost/ Late night on the shop floor what language was i speaking/ Not sure I remember the thrill and fall/ Always/ Let it go.
תכניסו לרשימה גם את Hollow Ponds ואת Heavy Seas of Love.
ותקשיבו לבלדת פסנתר נוגה כמו Photographs שעוסק אף במשמעויות העידן הטכנולוגי – ובו אזהרה: "הזהר מהתצלום שאת מצלם עכשיו".
When the photographs you're taking now are taken down again/ When the heavy clouds that hide the sun have gone/ The millions of us on the hill from the star to lands end/ When photographs you're taking now are taken now press send// This is a precious opportunity beware of the photographs you are taking now
אלברן בחר בהפקה עשירה שחוברת לאתני פה ושם, אסיה-אפרו-קריבי. אלבום שנוגע בצלילים מכל תחנות דרכו. פורטרט עכשווי של יוצר המחפש להתקרב לאמת שלו בעידן הטכנולוגיה.

וידיאו: Photographs