עיון ביקורת
לרכישה >>

טוני בנט ההופעה, הוא בן 88? (היכל התרבות ת"א, ספטמבר 2104)

מוסיקה ג'אז, מוסיקה הופעות

את המנה הראשונה קיבלתי בערב של ליידי גאגא. הייתה לי משאלה: לראות את גאגא מתארחת אצל טוני בנט בהיכל התרבות, אחרי אלבום הדואטים ביניהם – Cheek To Cheek. באופן מדהים, הגיעו שניהם לישראל באותו שבוע. בסוף ראיתי אותו אצלה בדואט בפארק. משאלתי התגשמה. זו היתה מנה ראשונה טעימה, אבל עדיין לא צפיתי אלו מנות מכין לי בנט להיכל התרבות.
פתאום הילדות המצועצעות מהפארק התחלפו בדור אחר, אולי לא פער של שישים שנה, אבל בטח הדור שלא ידע את גאגא, וכנראה לא ידע אותה לעולם. רק זמר כבנט יכול לזכות באהבתה של דיווה בת 28. בנט, כנראה, מודע ליכולותיו, אחרת הוא לא היה משמיע בפתיחה הקלטה הצהרה מחמיאה מאוד של פרנקי סינטרה ז"ל עליו.
כמו סינטרה, טוני בנט שומר על הסגנון הישן והטוב. ספר השירים האמריקני הגדול. נוסטלגיה היא שם המשחק. מותר לו בגיל 88.
אבל בנט הוא הרבה מעבר לנוסטלגיה. יש כאן משהו מונומנטלי. פלא עולם. בנט הוא אחרון הקרונרים מתור הזהב של הקרונרים, אותם זמרי ג'אז סווינג גדולים מהסוג של סינטרה, והוא ממשיך להיות קרונר בשיאו. לא מאמינים? מי שלא היה בהופעה של בנט בהיכל – לא יבין כמה הוא עדיין זמר ענק.
מעבר לאנרגיית הנעורים, בנט מסרב גם להראות שגילו המתקדם משפיע עליו. הוא נתן ערב מלא של כ-25 שירים. קולו נשאר מכשיר גמיש, שירתו נשמעת כמעט כשיחה אינטימית במנעד של רגש ממלנכולי עמוק. אבל הוא גם יודע לשנות במהירות הילוך, להסתובב סביב עצמו ולהרביץ סווינג קצבי.
זמר הג'אז פופ נעים ההליכות נתן 90 דקות של מוסיקה, שנשמעת כמו אמנות אבודה ברדיו המסחרי של ימינו.  באחד מרגעי הזיכרונות של הערב שלו, בנט נזכר במכתב ההערכה שקיבל מצ'רלי צ'פלין על שהפך את השיר שלו – Smile – פופולארי בפעם השנייה.
אחרי שישה עשורי קריירה מפוארת, בנט צוחק לזמן בפנים. קרונר חסר גיל, שנצמד לשירי הנצח, ומנצל עדיין את כל טווח קולו, כדי להעניק לכל שיר מרקם של צבעים.
בחליפה ועניבה, חיוך גדול המאיר את פניו. בנט נראה איש שמח, ששולט נפלא בבמה, זמר הג'אז שהוא שילוב של אמנות ומיומנות. ממשיך לספר סיפורים מוזיקליים מוכרים בלי שתרגיש שהזמן משחק תפקיד.
רבים מהביצועים זכו לסטנדינג אוביישן.  אתה לא יכול להבין מנין הוא שואב את האנרגיה הזו. סיבולת של איש צעיר. ואלה לא רק צעדי הריקוד. בנט עצמו טוען כי קולו הוא במצב טוב יותר מאי פעם. נכון שהוא נשמע קצת סדוק בשירים שקטים יותר, ולפעמים מתוח יתר על מידה באוקטבות גבוהות, אבל נדמה לי, שטוני נשמע ככה גם לפני עשרים שנה, ויש רק לאחל לו שזה יימשך עוד שנים רבות.

**** טוני בנט, מי שכונה לא פעם "סגנו של סינטרה", מייצר להיטים כבר משנות החמישים. הסגנון שלו נע בין פופ מסורתי לג'אז ווקאלי. הוא נולד ב-3 באוגוסט 1926 בניו-יורק. משך כמעט 70 שנות קריירה נשאר בפסגה. מאז שנות השמונים הפופולאריות שלו שוב בנסיקה. מבקריו כותבים על קריירה שהיא לא פחות "שיווקית" מאשר מוסיקלית. האיש זמר (Crooner) מעולה, בוחר בקפידה כל שיר, וגם יודע למכור את עצמו, לחבור לכוכבים ותיקים כצעירים לדואטים, לנהל קריירה בחשיבה אסטרטגית, להתמקד בשירים מספר השירים האמריקני הגדול, כלומר בסטנדרטים מוכרים ומבוקשים ולהגיש אותם הכי רומנטי בקול הטנור הצרדרד שלו, כשהוא פונה לקהלים שונים – חובבי הפופ הישן ואוהבי הג'אז הווקאלי. בתחילת המאה ה-21, בנט, אחרון הנפילים של דור הענקים, עדיין רלוונטי, ממשיך לנהל את הקריירה שלו וללעוג לגיל.

שירים

Watch what Happens, They All Laughed, Maybe This Time, I Got Rhythm, Cold Cold Heart, Sing You Sinners, Steppin With My Baby, But Beautiful, The Best Is Yet To Come, Just The Way You Look Tonight, Just In Time, Boulevard Of Broken Dreams, The Good Life, Once Upon A Time ,Shadow Of Your Smile, One For My Baby, For Once In My Life,I'm Old Fashioned, San Francisco, Whe Cares, Smile, When You're Smiling, Hoew do you Keep The Music Playing

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: Maybe This Time

   

דירוג:
וידיאו:
וידיאו 2: עוד קטעים מהמופע
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 5 = 4