11השירים הם צלילה לעולמו הסבוך והמתוסבך של רן שפירא, שמנסה לגעת בכאב, גם למצוא מפלט והצלה. למעשה ניסיון לתחקר את הכאב, לבדוק מצב נפשי, לרדת לרזולוציות של אני-מול-עצמי. הוא מורכב מזיכרונות ("בלוז לילי"), תיאור מצב נפשי ("סכיזופרן", "כאב"), עקרות יצירתית ("שחור") געגועים לאהובה ("בין כל השירים"), פילוסופיה על רקע סבל נפשי ("מי המציא את הזמן")
קול גבוה, מקונן, צלילים קודרים בסולם מינורי רגיש ומרוגש, מעבר לקצב מחושמל, הטוען את הנרטיב בעוצמות דרמטיות ובטון זועק לחוץ ("אני בא אליך" המלווה בקול נשי מלוחש בספרדית). גם תזמורים גדולים שמכניסים ממד מלודרמטי ("סכיזופרן")
מוסיקה: המעבר מהנוגה למלודרמטי בצליל חשמלי ב"מי המציא את הזמן" הוא מומנט חזק מאוד באלבום. הקצב האלקטרוני של "ואת רוקדת" הוא שינוי שמזרים אוויר שפוי-אופטימי לדיסק. "השקיעה האחרונה" מחזיר לצליל פסנתר נוגה: הזמר פונה אל יפתו מתוך השלמה עם המצב. מסכים לוותר, שהיא תצא לדרך שלה, תחלק את יופייה עם אחרים, בעוד גורלו הוא שיישאר עם "שלכת אשליות" בדרכו אל "השקיעה האחרונה". השיר מתפתח מפיאניסימו לקרשנדו רוק חשמלי מלודרמטי. "רק שנישאר" – הא כמעט אנטי קליימקס במלודיה ובטון, ביצוע שהזכיר לי את מאיר בנאי בתחילת ת השיר, מהשירים המלודיים הנוגים – מזוככים באלבום, שנשמע יותר מבע פוסט טראומטי רומנטי מלא כוונה אופטימית מאשר ביטוי לתסבוכת נפשית – "את מעירה בי טוהר לב, את חיה לי חלום, את מוליכה אותי אל מחוזות חיים"… העיבודים של וההפקה של איתי בן מרגי מוסיפים ממד חיוני לשירים, רובם מצטיינים במלודיות מקוריות.
רן שפירא משווע להצלה. המוסיקה בשיר הסיום מראה שהוא יכול לנוע גם בנתיב פופ ישיר בלי להסתבך עם ניסיונות פענוח מורכבים יותר של מצבו, שהם עיקר האלבום. גם כך וגם כך – רגש טהור וכאב עמוק מחברים טון שמבקש עזרה והופך לזעקה-סערה מלודרמטית נואשת, שמשכנעת, שהיא יוצאת ממקומות של אמת.

הפקה מוסיקלית: איתי בן מרגי.